הפסיכיאטר מתמחה בטיפול בהפרעות נפשיות שונות. תפקידו הוא לאבחן את הבעיה ממנה סובל המטופל ולהעניק לו את הטיפול המתאים, על פי נסיבות המקרה: טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי או שילוב של השניים.
רשלנות רפואית באבחון מחלה פסיכיאטרית, יכולה להתרחש כאשר הפסיכיאטר אינו מאבחן כלל את המחלה ממנה סובל המטופל, או כאשר האבחון שגוי. בשני המקרים, עלול הפסיכיאטר לגרום לנזקים חמורים למטופל, כאשר מצבו הנפשי מחמיר, עקב העדר טיפול או מתן טיפול לא מתאים או מיותר.
==> האם היתה זאת רשלנות רפואית? בדיקה ראשונית חינם – לחצו כאן
העדר אבחון
הבדיקה מתחילה לרוב בדיווח של המטופל על סימפטומים שונים שהוא חווה. כל התעלמות, או אי מתן חשיבות נכונה לסימפטומים פיזיים או נפשיים עליהם מתלונן המטופל, עוצרת למעשה את המשך הבירור הפסיכיאטרי ועלולה להוביל להעדר אבחון של מחלה.
במסגרת הבדיקה, על הפסיכיאטר להתחקות אחר ההיסטוריה האישית והמשפחתית של המטופל הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית: האם סבל המטופל מבעיות נפשיות בעבר והאם נטל תרופות וכן על המטפל לשאול אודות קיומן של מחלות נפש במשפחה.
פסיכיאטר חייב לשאול גם אודות אורח חייו של המטופל כיום: האם המטופל רווק או נשוי, במה הוא עובד, האם יש לו חיי חברה פעילים וכיוצא בזה.
אבחון שגוי
מצבים של אבחון שגוי של מחלה פסיכיאטרית, מתרחשים כאשר הפסיכיאטר נותן משמעות לא נכונה לתסמינים שונים של המטופל ו/או מפענח לא נכון בדיקות או מבחנים שונים שביצע.
התוצאה יכולה להיות אבחנה של מחלה נפשית היכן שהיא אינה קיימת, או אבחון לא נכון של המחלה ממנה סובל המטופל. בשני המקרים, עלול לגרום האבחון השגוי לנזקים חריפים למטופל, בשל מתן טיפול תרופתי/פסיכולוגי מיותר או מתן טיפול לא מתאים שאינו משפר את מצבו של המטופל. במקרים חמורים יותר, נותן הפסיכיאטר הוראה לאשפז בכפייה את המטופל, כאשר אין צורך רפואי בכך בנסיבות המקרה וכאשר ישנן חלופות טובות. לעיתים, לא זאת בלבד כי ההחלטה על אשפוז כפוי אינה מתאימה למצב המטופל, אלא היא אינה עומדת בתנאים הדרושים לשם קבלת החלטה על אשפוז כפוי. מידע נסוף לגבי אפשרויות המשפחה והמטופל במקרי רשלנות ניתן למצוא באתר blinds – רשלנות בטיפול פסיכיאטרי