ציקלותימיה היא גרסא פחות חמורה של הפרעה דו-קוטבית קשה, שבה אין תסמינים קיצוניים כמו הרהורי שווא או תסמינים פסיכוטיים.
מבחינות רבות מאניה היא ההיפוך של דיכאון. מדובר במצב בו יש רמות מוגזמות של התלהבות ואופוריה בהן מעורבת תחושת גדלות וחשיבות עצמית מוגזמת. בצורות הקלות יותר שלה התופעה ידועה כהיפומאניה.
מהם תסמיני הציקלותימיה?
לאנשים מסוימים ישנם שינויים מחזוריים במצב הרוח, הכוללים רמות גבוהות באופן יחסי של היפומאניה ושל דיכאון, אולם שינויים מחזוריים אלה אינם מגבילים את תפקודם באופן משמעותי.
שלב הדיכאון של הציקלותימיה מתאפיין במצב רוח ירוד וחוסר עניין בפעילויות רגילות ובפעילויות הקשורות לשעות הפנאי. תסמינים נוספים כוללים:
- בעיות שינה
- רמת אנרגיה נמוכה
- ירידה קוגניטיבית
- בידוד חברתי
- מחשבות פסימיות
הגורמים שמביאים להתפרצות מצבי הרוח הקיצוניים לא תמיד ברורים ויכולות גם להיות תקופות לא קצרות של הפוגה בין מצבי הרוח הקיצוניים בהם התפקוד הוא תקין באופן יחסי.
בציקלותימיה, לצורך אבחון ההפרעה בקרב מבוגרים נדרש שבמשך שנתיים יחולו מספר תקופות עם תסמינים של היפומאניה ודיכאון (בקרב מתבגרים וילדים לצורך אבחון של ציקלותימיה נדרשת תקופה של שנה אחת).
מחקרים מראים שציקלותימיה רווחת יותר בקרב אנשים משכילים שמגיעים ממעמדות חברתיים-כלכליים גבוהים. ייתכן שקשר זה קיים מפני שההתנהגות שקיימת בשלב ההיפומאני עשויה להוביל להישגים טובים יותר ולהצטיינות.
הגורמים לציקלותימיה
גורמים תורשתיים – בהפרעה דו קוטבית (שעליה נמנית ציקלותימיה) קיים מרכיב גנטי משמעותי. הסיכון שיהיה לאדם עם הפרעה דו-קוטבית קורב משפחה מדרגה ראשונה בעל הפרעה דו-קוטבית או חד-קוטבית הוא 19%. מחקרי תאומים גם כן מצאו בסיס גנטי להפרעה. נמצא ששיעור ההתאמה של הפרעה דו-קוטבית בקרב תאומים זהים גבוהה בהרבה משיעור ההתאמה אצל תאומים לא זהים.
גורמים ביולוגיים – חריגויות בפעילות בלוטת התריס נמצאו כקשורות לשינויים במצב הרוח. לסובלים מהפרעה דו-קוטבית יש חריגות קלות אך משמעותיות בפעילות בלוטת התריס. ידוע כי מתן ההורמון התריסי מייעל לעיתים את פעילות התרופות נוגדות הדיכאון. ממצאי מחקרים נוספים העלו כי חרוגויות בחילוף חומרים (בעיקר זה של גלוקוזה) הן ייחודיות להפרעה דו-קוטבית.
תיאוריות פסיכודינמיות – הפרעה דו-קוטבית משמשת כשיטה לצורך בריחה מהמציאות האפורה, כלומר, הסובלים מההפרעה בורחים מהמציאות ומהכאב שבחייהם באמצעות הסחת דעת.
טיפול בציקלותימיה
הטיפול התרופתי שנמצא יעיל לטיפול בציקלותימיה הוא מנות קטנות של ליתיום אשר נמצא יעיל בהקלה מיידית של מרבית מצבי המאניה. ליתיום גם מצליח להקל על דיכאון, כנראה שרק בקרב מטופלים בעלי הפרעה דו-קוטבית ולא בקרב מטופלים עם הפרעה חד-קוטבית.
עם זאת השימוש בליתיום חייב להיעשות בצורה זהירה שכן אם משתמשים במינון לא מתאים, התרופה עלולה להיות רעילה ולגרום להשפעות לוואי רבות כמו ערפול ההכרה, התכווצויות ולעיתים אפילו מוות.
בנוסף, על מנת שתהיה לליתיום השפעה, צריך להשתמש בו בכמויות שהן שונות ממטופל למטופל, ולצורך כך נדרשת התאמה. מיד עם תחילת הטיפול בליתיום חייבים לקבוע את רמות הליתיום שיש בדם של המטופל ולקבוע מהן ההשפעות הנצפות כתוצאה מכך על ההתנהגות. כך אפשר לקבוע מהו המינון היעיל. תופעות לוואי אחרות שנצפו כתוצאה מהשימוש בליתיום הן תשישות, בעיות בתפקודים המוטוריים ובעיות הקשורות במערכת העיכול.
מכיוון שהתסמינים של ציקלותימיה הם לא חמורים ביחס להפרעה דו-קוטבית, ישנם מצבים שבהם הסובלים ממנה מסוגלים להתמודד עם ההפרעה ללא טיפול. לעיתים גם ההנאה מהשלב ההיפומאני של ההפרעה מונע מהם לנסות ולהשיג טיפול שיידכא את תסמיני השלב הזה.
טיפול בהתנהגות דיאלקטית (CBT) נמצא כיעיל בטיפול בציקלותימיה. בשיטה זו המיקוד הוא בבחינה של מערכות היחסים הקיימות בחיי המטופל, נסיונות של שיפור מערכות יחסים אלו ובנייה של אורח חיים והרגלי חיים בריאים התורמים לתפקוד היומיומי התקין.
