סוגי דיכאון

דיכאון היא הפרעת מצב הרוח הנפוצה והמוכרת ביותר, בעיקר בעולם המערבי. זוהי הפרעה שגורמת לתחושה סובייקטיבית של עצבות, חוסר תקווה, חוסר עניין בחיים ובאינטראקציות בינאישיות ועוד מגוון סימפטומים התנהגותיים, פיזיולוגיים ורגשיים. המדריך האמריקאי של הפרעות הנפש מתייחס למספר סוגים של דיכאון.

כל סוגי הדיכאון מאופיינים בסימפטומים דומים, ומה שמבחין ביניהם הוא עוצמתם, או ההקשר שבו הם מופיעים. להלן נסקור את הסיווגים השונים של הדיכאון. יש לזכור, שכל סוגי הדיכאון דומים זה לזה באיתאולוגיה (הסיבה לפריצתם), במופעם הקליני ובדרכי הטיפול המותאמים להם, ובכל זאת חשוב להבחין בין הסוגים השונים על מנת לאפיין כל אדם באופן המדוייק ביותר, ולהתאים את הטיפול בצורה המיטבית.

דיכאון מג’ורי

דיכאון מג’ורי (או קליני) הוא מה שרוב האנשים מתכוונים אליו כשאומרים דיכאון. זוהי ההפרעה הדיכאונית בביטויה החריף ביותר, כאשר הסימפטומים מופיעים בתמונה מלאה ובעוצמה גבוהה. האבחנה של דיכאון מג’ורי דורשת הופעתם של לפחות ארבעה סימפטומים דיכאוניים במשך שבועיים לפחות.

הסימפטומים הם מצב רוח מדוכא, אובדן עניין בפעילויות הגורמות בדרך כלל להנאה, אובדן משקל או עליה במשקל באופן משמעותי ללא דיאטה, ירידה או עלייה משמעותית בשעות השינה, ירידה או עליה משמעותית בפעילות פסיכומוטורית, עייפות ותחושת העדר אנרגיה, תחושת חוסר ערך או תחושות אשמה ללא הצדקה, ירידה ביכולת לחשיבה קונקרטית ופגיעה בקשב, ריכוז ויכולת קבלת החלטות, ומחשבות חוזרות על מוות שעשויות להתבטא גם בנסיונות אובדניים.

הדיכאון המג’ורי מקבל אבחנות ספציפיות על פי חומרה. דיכאון חמור מוגדר כאשר הפרט עונה על כל הקריטריונים. דיכאון מתון – כאשר יש 5-6 סימפטומים. לעיתים מופיע דיכאון חמור עם מאפיינים פסיכוטיים (דלוזיות והלוצינציות, שתוכנן בדרך כלל תואם לתכנים הדיכאוניים).

דיסתימיה

דיסתימיה היא הפרעה דיכאונית פחות קיצונית מהדיכאון המג’ורי, אך היא ממושכת ביותר, וגם הפרוגנוזה שלה פחות טובה. דיסתימיה מאובחנת כאשר הסיפטומים הדיכאוניים נמשכים לתקופה העולה על שנתיים (או שנה אצל ילדים). לפחות שני סימפטומים מופיעים: מצב רוח מדוכא, ירידה בתיאבון, ירידה או עליה בשעות השינה, תחושת עייפות, ירידה בערך העצמי, ירידה בריכוז ותחושת חוסר אונים. יש לציין, שאם עוצמתה של אפיזודה דיכאונית חמורה יותר ועונה לקריטריונים של דיכאון מג’ורי- זו האבחנה הנכונה.

דיכאון כרוני

מאובחן כאשר אפיזודה של דיכאון מג’ורי (העונה על ארבעה קריטריונים לפחות), נמשכת מעל לשנתיים.

דיכאון קטטוני

כאשר אפיזודה של דיכאון מג’ורי מתאפיינת בצורה בולטת בהפרעות פסיכומוטוריות כמו קפאון, עודף פעילות, נגטיביסטיות או אקולליה שאינם קשורים לגירוי חיצוני.

מלנכוליה

מופיעה כמאפיין של אפיזודה של דיכאון מג’ורי. חל אובדן עניין בכל הפעילויות, וחוסר תגובה לכל גירוי שבדרך כלל גורם להנאה או עניין. המלנכולי לא חש אפילו קצת יותר טוב כאשר משהו משמח או מהנה קורה, לדוגמא, דיכאון בתקופת החגים.

תחושת הדיכאון שונה במלנכוליה מהחוויה הדיכאונית האופיינית, למשל, כאשר מישהו קרוב מת. במלנכוליה הדיכאון חמור יותר בשעות הבוקר, יחד עם נטייה להתעורר בשעה מוקדמת, יש שינויים פסיכומוטוריים, ירידה משמעותית במשקל ואפילו אנורקסיה ותחושות אשם משמעותיות.

דיכאון לא טיפוסי

דיכאון מג’ורי שהתפרצותו הופיעה בנסיבות לא טיפוסיות. מאופיין בתגובתיות רגשית בולטת, עלייה במשקל, שינה עודפת, תחושת כבדות בידיים וברגליים ודפוס ממושך של רגישות לדחייה.

דיכאון לאחר לידה

גם דיכאון לאחר לידה הוא בעצם אפיזודה של דיכאון מג’ורי, ומה שמייחד אותו הוא שהסימפטומים מופיעים בתקופה של תוך 4 שבועות אחרי לידה. דיכאון לאחר לידה מאופיין, בנוסף לסימפטומים הרגילים, גם בתנודתיות רגשית והתעסקות מסיבית בשלמות התינוק ובריאותו.

במקרים אחרים, הדיכאון מקבל מאפיינים פסיכוטיים, ואפילו מחשבות על רצח התינוק. דיכאון לאחר לידה פוגע בחלק מהמקרים ביכולת האם לטפל בתינוק. לסביבה קשה במיוחד לקבל דיכאון לאחר לידה, כאשר האישה “אמורה” להיות מאושרת מתינוקה החדש. בדיכאון אחרי לידה יש משמעות רבה לתהליכים הורמונאליים בגוף האישה, הקשורים ללידה, ולעיתים איזון הורמונלי נדרש כחלק מהתהליך הטיפולי.

בנוסף לכך, קיימים סוגי דיכאון נוספים, שמאפיינים גיל, אירוע חיים או תקופה מסוימת כמו דיכאון אצל ילדים, דיכאון בגיל ההתבגרות, דיכאון חורף, דיכאון קדם וסתי ועוד.