כאשר מופיעים הסימנים הראשונים למחלת נפש אצל בן משפחה, יש להתייחס אליהם ברצינות. טיפול מוקדם עשוי להוביל לתוצאה טובה. יש לעודד את האדם להתייעץ עם רופא כללי או רופא אחר לשם קבלת הערכה. אם בן המשפחה מושפע מהמחלה, יש להחליט לגבי רמת התמיכה והטיפול להם הוא זקוק.
המצוקה אותה חווה בן משפחה אשר סובל ממחלת נפש, עלולה להתבטא בתחושות אשמה, כעס או בושה. הכרה ברגשות אלו היא הצעד הראשון בדרך לפתרונן. יש להבין כי המחלה אינה מגיעה עם רשימת אשמים וכי יש לטפל במצב בהקדם, כולל טיפול בבן המשפחה אשר מטפל בחולה.
התמודדות המשפחה עם מחלת נפש
יש לפתח תכניות מסודרות הניתנות לפעולה על בסיס יומי, עבור בני המשפחה אשר מתמודדים עם מחלת נפש.
- יש לעודד את תחושת המסגרת בחייו של החולה.
- פיתוח שגרה. למשל, הרגלים קבועים לאכילה, ריפוי בעיסוק ופיתוח תחביבים על מנת למנוע שעמום.
- פירוק משימות לצעדים קטנים. למשל, לעודד את החולה להתקלח תוך עידודו להוציא מגבות ולבחור בגדים נקיים בעצמו.
- יש להתגבר על חוסר המוטיבציה של החולה, ולעודד אותו להיות מעורב בפעילויות שונות.
- יש לאפשר לחולה לקבל החלטות בעצמו, למרות שהוא עלול לעיתים להתקשות בכך.
השפעות מחלת הנפש על אחים ואחיות
אם אח או אחות אובחנו כלוקים במחלת נפש, האחים הבריאים יכולים לסייע תוך שיתוף כנה של רגשותיהם ועידוד בני משפחה אחרים לנהוג כך. השתתפות בקבוצות תמיכה לבריאות הנפש יקנו להם כלים מעשיים להתמודדות עם המחלה. יחד עם זאת, עליהם להקפיד על שמירת המיקוד בחייהם שלהם וליהנות מהחיים ככל הניתן.
התמודדות הורים עם ילד הסובל ממחלת נפש
יש להתייעץ עם הרופא, לשאול שאלות וללמוד ככל הניתן על ההתנהגות או התסמינים המדאיגים. אם הילד לומד בבית הספר, יש לשאול את המורה אודות שינויים מדאיגים בהתנהגותו, ולחלוק את הממצאים עם הרופא. יש לזכור כי כל ילד הוא שונה. ניתן לשאול את הילד אם הוא זקוק להערכה נוספת של רופא מומחה אחר. מומחים בתחום הם פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, אחיות פסיכיאטריות ומטפלים התנהגותיים. גם מחנכים עשויים לסייע בהערכת מצבו של הילד.
בעוד שחלק מהבעיות הנפשיות הן קצרות מועד ואינן מצריכות טיפול, מחלות אחרות, כמו למשל אישיות דיכאונית, מתמשכות ועלולות להיות חמורות מאוד. בכל מקרה, קבלת מידע מקיף אודות המחלה והבנת אפשרויות הטיפול וההתמודדות עם ההפרעה או הבעיה, תוביל להתמודדות היעילה ביותר.
