טראומה אצל ילדים

בניגוד לשימוש הרווח במילה טראומה, אשר מתייחס לכל מאורע אשר עלול להיות בעל תוכן מעיק או פוגעני, המונח המקצועי מתייחס לתופעה נפשית משמעותית המשאירה עקבות מהותיים בנפשו של האדם.

למעשה, אפשר לומר כי כל אדם חווה מאורע טראומטי בחייו, אך אין זה אומר כי אותה הטראומה הובילה לחוסר יכולת לתפקד באופן מיטבי. אם זאת, ילדים במיוחד רגישים לחוויות טראומטיות בשל הרגישות הנפשית בגילאים הרכים יותר.

מהי טראומה וכיצד היא מתאפיינת

בפסיכואנליזה, המושג טראומה מתייחס לפצע, משהו אשר הינו יותר מידי בשביל המערכת הנפשית להתמודד עמה כמות שהוא, ועל כן נפער פצע בנפש. הטראומה אינה אירוע יחידני, והיא לרוב מתקשרת לאירוע בדיעבד, זאת אומרת קרתה חוויה מסוימת אשר בשלב מסוים לאחר מכן דבר מה התקשר אליה ונוצרה הטראומה.

החוויה הטראומטית מייצרת למעשה קריסה במבנה הנפשי, דבר מה ממשי אשר אינו זוכה לייצוג סמלי. מאחר ועבור הפסיכואנליזה הלא-מודע מובנה באופן סמלי, למעשה ישנו חור פעור וכואב, אשר אינו מצליח לזכות בייצוג סמלי ברור. על ידי הטיפול הפסיכואנליטי, זוכה לאט לאט הטראומה במארג סמלי מובנה יותר, וכך ניתן להתמודד בצורה סובייקטיבית מיטבית עם הטראומה עצמה.

ההיסטוריה של הטראומה והאם היא בהכרח חוויה מציאותית

בתחילת דרכו, האמין פרויד כי הטראומה הינה תופעה ממשית אשר התרחשה, כגון ניצול מיני או פיתוי על ידי אדם מבוגר. עם הזמן, זנח פרויד את התאוריה הזו מאחר והתברר כי לא תמיד ישנו מקרה אמתי, במובן של תפיסת מציאות אובייקטיבית, אשר עומד מאחורי הטראומה. עם זאת, אין זה אומר שהטראומה אינה חזקה או נוכחת בדיוק כמו במקרים אשר בהם היה מקרה חד-משמעי.

במילים אחרות, פרויד נתן מקום מהותי למטופל, בין אם הוא ילד או מבוגר, ולחוויותיו האישיות – בין אם יש להן בסיס אובייקטיבי במציאות או לא. מבחינה זו, בהחלט יכול להיות שילד או אדם מבוגר יחווה אירוע טראומטי אשר עבור כל אדם אחר, בין אם היה נוכח כעד לאירוע או לא, לא יהווה האירוע שום סממן טראומטי. במילים אחרות, מדובר בחוויה סובייקטיבית המשתנה בין אדם לאדם.

טראומה בקרב ילדים

ילדים חווים דברים בעוצמה רבה, וחייהם בשלבים הצעירים בעיקר מלווים באירועים קשים והתמודדות עם התבגרות וגדילה, גבולות ואחריות אישית, הבניית נפשם לצד הבניית המציאות, ועוד. כאשר ילד חווה אירוע טראומטי, התגובה יכולה להיות חריפה ביותר עד לכדי משתקת.

עם זאת, החוויות אשר ילדים עוברים כטראומטיות לפעמים אינן נראות כאלו דרך משקפיו של אדם מבוגר, למשל גירושין – ישנן ילדים אשר לוקחים חוויה זו באופן עוצמתי עד טראומה של ממש, אם זאת בקרב מבוגרים זוהי תופעה כמעט בלתי קיימת, אפילו אם מטלטלת.

אם כן, טראומה בקרב ילדים לא רק נחוות באופן עוצמתי במיוחד, היא גם מתקשרת לאירועים אשר לא תמיד נחווים עבור אדם מבוגר כטראומטיים – ולכן פעמים רבות גם אין מודעות מצד ההורים לסיטואציה הטראומטית או לסיבותיה.

מאחר ואופייה של הטראומה מתקשר לבדיעבד, ישנה נטייה לשחזר את החוויה הטראומטית שוב ושוב, באופנים שונים, ובכך למעשה מקבלת הטראומה נפח ממשי יותר ויותר בנפש. כך הטראומה יכולה להפריע לשינה, הילד יכול להתעורר בבכי או לא לרצות ללכת לישון, לומר מילים או משפטים החוזרים על עצמם, ועוד. חשוב לא לנסות ולכפות על הילד להפסיק את השחזורים, תחילה מאחר ואין זה עובד, ולמעשה ייתכן מאוד והדבר רק יעצים את החוויה הטראומטית. במובן הסובייקטיבי, חזרתיות היא פעמים רבות ניסיון לפתור את הסיטואציה, או להתמודד עמה, גם אם לכאורה נראה הדבר כדרך כושלת.

ההתמודדות עם טראומה גם היא מעט שונה עבור ילדים, אשר פעמים רבות אינם יודעים או יכולים לדבר באופן קוהרנטי לכאורה על מכאוביהם. עם זאת, הטיפול הפסיכואנליטי יודע להתמודד היטב בעבודה עם ילדים, ולתת את המקום הסובייקטיבי לעבודה נפשית גם בגילאים רכים מאוד. במקרים של אירועים טראומטיים הנתפסים ככאלו אצל ילדים, חשוב להציע להם את המענה הנפשי הטיפולי ההולם.