התמכרויות הן דבר שקיים באופן נרחב ומסוגים רבים, החל מהתמכרויות לחומרים שונים ועד התמכרויות לדברים בשגרת היום-יום שלנו.
הטיפול בהתמכרויות ייעשה במספר אפיקים, ביניהם הטיפול התרופתי.
טיפול תרופתי
את הטיפול התרופתי בהתמכרויות ניתן לחלק לשלוש:
- טיפול תרופתי נקודתי באופן זמני ומבוקר – טיפול זה מתאפיין במתן תרופות שמטרתן להקל על ההשלכות הגופניות הנלוות לגמילה. ביניהם משככי כאבים, תרופות להרפיית השרירים או כדורי שינה. בנוסף, הטיפול הזמני יכול להיעשות גם במתן תרופות החוסמות את הקולטנים העצביים של הסם. טיפול זה ייעשה כאשר האדם מתקשה לעמוד בפיתוי של נטילת הסם וכאשר הסם זמין לו. הסיכון במתן טיפול זה הוא נטילת מנת יתר של הסם היות והאדם לא מרגיש את הסם, דבר היכול לגרום לסכנת חיים.
- טיפול תרופתי הבא במקום השימוש בסם – כאשר הקושי להיגמל מהסם הוא גדול מאוד, ניתן להשתמש בתרופות שפעולתן במוח דומה לזו של הסם. האדם מרגיש כאילו הוא נוטל את הסם ולכן לא זקוק לו יותר. תרופות אלה מחייבות מרשם רופא ואינן מהוות סכנה בנטילת מנת יתר.
- טיפול תרופתי פסיכיאטרי זמני – טיפול זה מתאפיין במתן תרופות פסיכיאטריות שמטרתן להקל על ההשלכות הנפשיות הנלוות לגמילה, כגון דיכאון וחרדה.
קבוצות תרופות
התרופות מתחלקות לקבוצות על פי אופן פעולתן:
- תרופות אגוניסטיות: תרופות מקבוצה זו נקשרות לקולטנים העצביים ומגבירות את פעילות התא, כך שתיווצר תחושה הזהה לזו של נטילת הסם הממכר.
- תרופות אנטגוניסטיות: תרופות אלה חוסמות את ההולכה לקולטנים מסוימים ובכך מונעות את התרחשותה של פעילות הסם. גם בעת נטילת הסם, לא ירגיש האדם את פעולתו. הסיכון בשימוש בתרופות מסוג זה הוא נטילת מנת יתר של הסם.
- תרופות פסיכיאטריות לטיפול בתסמינים הנפשיים של דיכאון וחרדה או כאשר השימוש בסם מכסה על תחושות חרדה שחוזרות עם הפסקת השימוש בסם: תרופות אלה מעכבות את הספיגה החוזרת של הסרוטונין בתאי העצב במוח ובכך גורמות לריכוז גבוה יותר של סרוטונין במוח, דבר המשפיע בין השאר על מצב הרוח.
תרופות נפוצות לטיפול בהתמכרויות
- מתדון – אגוניסט מלא. לטיפול בהתמכרות קשה כמו זו של סם ההרואין. משפיע למשך 24-36 שעות, נלקח פעם ביום.
- סובוטקס (בופרנורפין) – אגוניסט חלקי (משמע שהתרופה היא אגוניסט עד מינון מסוים בו היא הופכת לאנטגוניסט). גם הוא לטיפול בהתמכרויות בהן הגמילה קשה.
- סובוקסרון (בופרנורפין + נלוקסון) – אגוניסט חלקי. לרוב משמש כטיפול המשך לטיפול בסובוטקס.
- בברנורפין – תרופה במינון נמוך. דומה לפעולה של המתדון אך בשל המינון הנמוך ממכרת פחות.
- נלוקסון – אנטגוניסט מלא. בשימוש רק לאחר ניקיון מלא מהסם.
- LAAM (levo alpha acetyl methadol) – אגוניסט מלא. תרופה העוצרת למשך 72 שעות את תסמיני הגמילה ולכן נלקחת פעם בשלושה ימים ובכך עדיפה על המתדון.
- SSRI (ביניהם פרוזק, סרוקסט, ציפרלקס, פבוקסיל, לוסטרל וציפרמיל) – תרופות המגבירות את מצב הרוח.
- SNRI – משפיעות גם על רמת הסרוטונין וגם על רמת הנוראפינפרין (או בשמו הנוסף נוירואדרנלין) כך שמסייעות גם במצבים של חרדות קשות.
- TCA – כמו הקבוצה הקודמת, אך לא נהוג להשתמש בה בשל תופעות הלוואי הרבות שלה.
יתרונות וחסרונות
הדעות לגבי השימוש בתרופות בגמילה חלוקות, היות ויש טוענים שמדובר בהחלפת התמכרות בהתמכרות, מהתמכרות לסם להתמכרות לתרופה.
מנגד, הטענה המחזקת את השימוש בתרופות אלה מדברת על כך שחבל שהגמילה תהיה כל כך קשה וכואבת אם אפשר להשתמש בחומרים המאפשרים את הגמילה ללא כאב וללא סבל.
