בסביבות 32% מהנישואין בארץ מסתיימים בגירושין, המשפיעים על אלפי ילדים מדי שנה. הליכי הגירושין כרוכים בדיונים על משמורת, מזונות ילדים וסוגיות דיור.
חלק מהילדים מתחילים בעיצומו של התהליך לפתח ניכור רגשי כלפי אחד מהוריהם או כלפי שניהם.
תסמונת הניכור ההורי (PAS) אינה תיאורה מדעית מתוחכמת. היא נוגעת לניכור אותו מפתח הילד כלפי אחד ההורים, בעקבות האשמות או התעללות של אחד מהוריו כלפי ההורה השני.
התאוריה, שפותחה על ידי ד"ר ריצ'ארד גרדנר, מסבירה שההורה המועדף על הילד, בדרך כלל האם, גורם לילד להתייחס אל ההורה האחר, בדרך כלל האב, כאחראי הבלעדי לפגיעות נגד ההורה המועדף, והוא מפתח כלפיו ניכור.
גורמים לתסמונת הניכור ההורי
תסמונת ניכור הורי מתארת את התנהגות הילד בתגובה לשטיפת המוח אותה הוא עובר, ומספר דרגות רגשות עשויות לגרום לתסמונת זו. הצורה המרוככת הנפוצה ביותר של ניכור הורי היא כשאחד ההורים מדבר באופן שלילי על ההורה השני, בנוכחות הילד.
התנהגות זו עשויה להתבצע שלא במכוון, כשהורים כה כועסים זה על זה עד כי פשוט אינם מבינים שהם מתקשרים את ענייניהם באופן שאינו הולם מול הילדים.
קטגוריה מתונה של תסמונת ניכור הורי
במצב זה, ההורים אינם שולטים על כעסם, ואינם מתחשבים באופן בו הכעס שלהם משפיע על בני המשפחה האחרים. התנהגות זו גורמת סבל לילד והוא מפתח רגשות חמורים כלפי ההורה המתעלל.
בקטגוריה זו, ילד מפתח ניכור הורי כשיטה למימוש הצורך להגן על ההורה הסובל מההתעללות. כדי למנוע את הפעלת הזעם של ההורים, הוא מפסיק לבטא רגשיות חיוביים כלפי הורה היעד.
הוא נלכד במעגל קסמים של הניסיון להבין כיצד לשמור על ביטחונו ובמקביל לדלל התקפות המבוצעות כלפי ההורה עליו הוא מגן. במקרים אלו, הילד חווה פחד או עובר שטיפת מוח מצד ההורה המשדר רגשות כעס ושנאה כלפי הורה היעד.
הילד לוקח צד
כשניכור הורי חמור דיו, לילד אין ברירה אלא לקחת את הצד של ההורה הנפגע נגד ההורה המתעלל, ובכך להרוס את מערכת היחסים שלו עם הורה זה. כתוצאה מכך, לילד כבר אין רצון חופשי או יכולת להמשיך לאהוב את ההורה המתעלל.
תסמיני ניכור הורי
מניעת ההשפעות ההרסניות של תסמונת זו מתחילה עם זיהוי התסמינים. כשהילד מפגין שנאה כלפי ההורה המכפיש, המצב הופך לתסמונת ניכור הורי. אך אל תתייאשו לאחר קריאת רשימת התסמינים, גם אם תבחינו שחלק מההתנהגויות שלהם גרמו לילד לפתח ניכור.
זוהי תופעה רגילה המתרחשת גם בקרב המשפחות הטובות ביותר. השתמשו ברשימה על מנת להבין כיצד האופן בו אתם מתנהגים משפיע על ילדיכם.
כשלא מספרים לילד "הכול" על מערכת היחסים או הסיבות לגירושין, הוא מפתח ניכור – ההורים טוענים בדרך כלל שהם "רק רצו להגן על הילד". זוהי גישה הרסנית וכואבת לילד, ומהווה גורם להתפתחות ניכור.
סירוב להכיר בכך שילדים אינם רכוש – כשהורים מתייחסים באותו אופן לחלוקת הרכוש ולתנאי משמורת הילדים, הם גורמים לילדים לפתח ניכור.
התנגדות או סירוב לשיתוף פעולה – כשאחד ההורים אינו מאפשר להורה השני גישה לבית הספר או לטיפולים רפואיים ופעילויות חברתיות של הילד.
אחד ההורים מאשים את ההורה השני – בבעיות כלכליות, בפירוק המשפחה, בשינויים באורח החיים, או בזוגיות חדשה שהתפתחה.
נקודת מבט של טיפול פסיכולוגי לתסמונת הניכור ההורי
הדרכת הורים נחוצה בדרך כלל על מנת ללמד הורים אלו גבולות שיגנו על ילדיהם מפני רגשות מתח. ללא גבולות אלו, ההורים תורמים לחוסר הביטחון הפסיכולוגי של ילדיהם.
דיווחי פסיכולוגים משפחתיים מראים שקיימות מספר גישות טיפול מהירות ומופלאות. הצלחה במקרי תסמונת הניכור ההורי צריכה להיות מוגדרת בהתאם לעוצמת הקשר בין ההורה לילד.
הורים חווים תסכול כשהילד נותר "תקוע" בעמדת יחס הדחייה שלו. לעתים, כשילד עובר "מלחמות" גירושין, הוא חייב להגיע לרמת בגרות גבוהה יותר לפני שיהיה מסוגל לוותר על יחס הדחייה שלו. הטרגדיה הגדולה ביותר היא שלעתים ההורה הנדחה מאבד סבלנות ומוותר לפני שהשינוי מתרחש.
ובנימה חיובית
מקרים רבים של התערבות מהירה על ידי פסיכולוג מונעת התפתחות בעיות קטנות להסלמה חותכת במערכת היחסים בין ההורים לילד. פסיכולוג מבין כיצד התרחישים המשפחתיים עשויים לתרום להתפתחות תסמונת הניכור ההורי והטיפול מתמקד בגישות ליישוב הסכסוכים ומניעת התסמינים או החרפתם.
