מושג חשוב בתסמונת גמילה מאלכוהול הוא תופעת ה"דלקת". המונח מתייחס לשינויים ארוכי טווח המתרחשים בנוירונים לאחר הגמילה. שינויים אלו מגבירים מחשבות אובססיביות או תשוקה לאלכוהול, כשהתסמינים נוטים להחמיר בהדרגה.
תסמונת זו מאופיינת במגוון מנגנונים. המוח שומר על איזון נוירוכימי באמצעות נוירוטרנסמיטורים מעכבים ומעוררים. תופעה זו חיונית לבחירת התרופות לטיפול בגמילה. אם תרופות מסוימות מפחיתות את השפעת התשוקה לאלכוהול, הן עשויות להפוך לבחירת טיפול מועדפת.
תסמיני גמילה
קשת התסמינים וטווח זמן הופעתם לאחר הפסקת השימוש באלכוהול, כוללים התייחסות יחסית לכמות צריכת האלכוהול והרגלי השתייה. רוב האנשים הסובלים מתסמונת גמילה מאלכוהול חווים קשת תסמינים זהה עם בתהליך הגמילה.
תסמיני גמילה זעירים עשויים להתרחש כשלנגמל עדיין קיימת רמת אלכוהול בדם. תסמינים אלו עשויים לכלול נדודי שינה, חרדה קלה וחוסר מנוחה. אנשים הסובלים מהזיות ויזואליות, שמיעתיות או הזיות מישוש כתוצאה משתיית אלכוהול, צפויים לחוות תסמינים חושיים ברורים.
הזיות בתסמונת גמילה מאלכוהול מאופיינות בערפול התודעה, ועלולים להוביל לתמותה. גורמי סיכון לפיתוח הזיות גמילה מאלכוהול כוללים מחלה חריפה במקביל, צריכת אלכוהול כבדה מדי יום, היסטוריה של הזיות שיכרות ושחמת הכבד, גיל מבוגר, תפקודי כבד חריגים ותסמיני גמילה קשים רבים המוצגים.
הערכת תסמונת גמילה מאלכוהול
היסטוריה ובדיקה גופנית מבססות את האבחנה וחומרת תסמיני הגמילה מאלכוהול. נתונים היסטוריים חשובים כוללים כמות צריכת האלכוהול, משך השימוש בו, הזמן שחלף מאז המשקה האחרון, תקופות גמילה קודמות, קיום מצבים רפואיים או פסיכיאטריים במקביל, ושימוש לרעה בחומרים אחרים.
בנוסף לזיהוי תסמיני גמילה, בדיקה גופנית מעריכה מצבים רפואיים מסובכים אפשריים, כולל הפרעות קצב, אי ספיקת לב, מחלת לב כלילית, דימום במערכת העיכול, זיהומים, מחלות כבד, פגיעה במערכת העצבים, ודלקת בלבלב. בדיקות מעבדה בסיסיות כוללות ספירת דם מלאה, תפקודי כבד, הקרנה לסמים בשתן וקביעת רמות אלכוהול אלקטרוליטים בדם.
מטרות הטיפול
האגודה האמריקאית לרפואת התמכרות מפרטת שלושה יעדים מיידיים לניקוי רעלי אלכוהול: להעניק לגוף הפוגה מההתמכרות לאלכוהול ולאפשר למטופל להתנקות מהרעלים; לאפשר גמילה הומאנית המגנה על כבוד המטופל; ולהכין את המטופל לטיפול מתמשך בהתמכרות.
טיפול כללי
חריגות ברמות הנוזלים, רמות אלקטרוליטים או בעיות תזונה צריכות להיות מטופלות. לעיתים נדרש עירוי נוזלים למטופלים החווים תסמיני גמילה קשים בשל איבוד נוזלים מוגזם באמצעות היפותרמיה, הזעה והקאות. אין לתת עירוי נוזלים באופן שגרתי למטופלים המפגינים תסמיני גמילה קלים.
טיפול שגרתי של מגנזיום סולפט מתאים אם למטופל חסרות רמות גבוהות של מגנזיום. מולטי ויטמינים ותיאמין ניתנים במהלך הטיפול בתסמונת גמילה מאלכוהול. אם מבוצע עירוי נוזלים, תיאמין צריך להינתן לפני הגלוקוז, על מנת למנוע משקעי אנצפלופתיה ורניקה.
טיפול תרופתי – נקבע בלוח זמנים קבוע בהתאם לחומרת התסמינים. מנות בנזודיאזפינים ניתנות במרווחי זמן פרטניים, ומנות נוספות של התרופה ניתנות בהתאם לצורך בהתבסס על חומרת תסמיני הגמילה. יש לעקוב אחר התסמינים ולתת את התרופה במקרים חמורים בלבד.
