פירומאניה – הדחף לאש

פירומניה היא דחף בלתי נשלט ליצירת שריפות. היא בדרך כלל מופיעה אצל ילדים שמציגים התנהגות שלילית יותר ויותר ככל שהם מתבגרים. פירומנים צעירים בדרך כלל חשים בודדים ולעיתים קרובות חסרי רשת חברתית תומכת, אשר מובילה אותם לזעם איתו הם אינם מסוגלים להתמודד. יצירת שריפות מהווה עבורם סוג של שחרור רגשי וכלי להשגת תשומת לב. התופעה עשויה להתרחש כאשר הילד כועס על טראומה כלשהי בחייו, דוגמת מוות של אדם אהוב.

פרויד הניח כי פירומן מייצג נסיגה למצב של רצון פרימיטיבי להפגנת כוח על הטבע. בנוסף, וכהמשך לתיאוריה זו, מספר חוקרים הציעו קשר סמלי מיוחד בין פירומניה לבין הדחף המיני של גבר. מחקר שבוצע בשנת 1940 התייחס לפחדי הסירוס של גברים צעירים, והעריך כי מתבגרים אשר יצרו שריפות, עשו זאת על מנת לצבור כוח על המבוגרים.

הגורמים לפירומניה

זוהי מחלה נדירה אשר מתבטאת לעיתים קרובות כזעקה לעזרה. חלק מהילדים בשנות העשרה המוקדמות שלהם לוקים בפירומניה כחלק מדפוס התנהגות אגרסיבי יותר, הכולל ונדליזם או עבירות מין. הם מציתים מספר שריפות מתוך שעמום. חלקם עברו התעללות פיזית או מינית או הזנחה, והם תרים אחר פורקן לכעסיהם.

מבוגרים הלוקים בפירומניה סובלים לעיתים קרובות מהפרעות נפשיות אחרות, כמו גם הפרעות כפייתיות, התנהגות אנטי חברתית, ביצוע פשעים אחרים דוגמת אונס, ונדליזם, שימוש בסמים וחרדה.

הצתת האש מוצעת כביטוי להבעת כעס או נקמה, מתוך מחשבה שגויה כי המעשה ישפר את נסיבות החיים, בתגובה לאשליה או הזיה, או כתוצאה משיפוט לקוי, דוגמת דמנציה, פיגור שכלי, ושימוש מוגזם באלכוהול.

תסמיני הפירומניה

פירומניה בקרב ילדים, בני נוער ומבוגרים עשויה להיות כרונית או אפיזודית. מספר פירומנים מציתים שריפות לעיתים קרובות כדרך להקלה על מתח, ואחרים עושים זאת רק בתקופות לחץ יוצא דופן בחייהם.

פירומניה בקרב מבוגרים נקשרת עם תסמינים הכוללים מצב רוח דיכאוני, מחשבות אובדניות, סכסוכים חוזרים ונשנים במערכות יחסים בין אישיות, וחוסר יכולת להתמודד עם מצבי לחץ.

התסמינים הנפוצים הם:

• יצירת אש בכוונה תכליתית יותר מפעם אחת.
• מתח או עוררות רגשית לפני המעשה.
• מוקסמות מאש וגילוי עניין וסקרנות מוגברת לגביה, או משיכה לאש וההקשרים המצביים שלה, למשל הציוד, השימושים וההשלכות.
• הנאה, סיפוק או הקלה בעת יצירת שריפות.

אבחון של פירומניה

קיימים מספר קריטריונים בהם על המטופל לעמוד על מנת להיות מאובחן עם פירומניה:

• המטופל חייב להיות מוגדר כמצית שריפות באופן מכוון למעלה מפעם אחת.
• המטופל חייב לדווח על תחושות מוות או עוררות רגשיות לפני הצתת השריפות.
• המטופל חייב להודות כי הוא מוקסם מאש, נמשך אליה או סקרן לגביה.
• המטופל חייב לחוות הקלה, הנאה או מההצתה, מעדות לה או מהשתתפות בה.
• המטופל אינו זקוק למניעים אחרים מלבד ההצתה עצמה. הוא יוצר את האש רק מתוך תחושת כעס או כדרך נקמה, מחשבות שווא, הזיות, שיפוט לקוי הנובע מהתעללות, דמנציה, פיגור שכלי או פגיעה מוחית טראומטית.
• פירומניה בדרך כלל מאובחנת בעיקר בקרב אנשים הסובלים מהפרעת אישיות אנטי חברתית, הפרעות התנהגות או כאפיזודת מאניה.

הטיפול בפירומניה

מלבד טיפול משפחתי, גם טיפול התנהגותי עשוי למנוע התפרצות של התנהגות פלילית בוגרת. כל טיפול צריך להיות מעורב עם ההורים. הייעוץ או הטיפול צריך לטפל במיומנויות לפתרון בעיות, מיומנויות תקשורת ומיומנויות התמודדות עם כעסים.

לילדים הסובלים מפירומניה כביטוי של קריאה לעזרה או תשומת לב, קיימים סיכויי החלמה טובים יחסית, כאשר הם לומדים להביע את כעסם בדרכים שאינן הרסניות. פירומנים צעירים שאינם יציבים ונוטים להתנהגות עבריינית אחרת, קשים יותר לטיפול.

הטיפול כרוך בשינוי ההתנהגות והבנת הגורמים העמוקים ביותר של התחושות השליליות אשר גרמו לפירומניה. אם הילד אינו מגיב וממשיך להשתמש באש כאמצעי להבעת כעס וזעם, קיים סיכוי טוב כי הוא יגדל להיות בוגר פלילי. חינוך ומניעה מוקדמים הם הסיכוי הטוב ביותר לשליטה במחלה.

ראו גם:
טריכטלומניה – דחף לתלישת שיער