אחד האלים במיתולוגיה היוונית היה האל פאן. פאן הוא אל הרועים, דמות שחצייה תיש וחציה אדם. 
הוא היה רודף נשים-נימפות, שנהג באכזריות עם אלה שדחו אותו.
לא ברור אם שמו של פאן מקושר דווקא להפרעות חרדה משום שהוא נהג להפחיד אנשים שהלכו לבד ביער, או משום שהוא עצמו היה נבהל מאוד מרעשים שבני האדם עושים. כך או כך, האל פאן העניק את שמו לאחר מהפרעות החרדה המוכרות- הפרעת פאניקה.
אחוז גדול מהאוכלוסייה חווה לפחות פעם אחת בחייו על בשרו מהו התקף פאניקה. למרות שמדובר בחוויה מפחידה, פתאומית ולא נעימה בכלל, התקף חד פעמי בדרך כלל אינו משבש את מהלך החיים, ונחשב לנורמטיבי בסך הכול.
הפרעת פאניקה מאופיינת בהתקפי פאניקה חוזרים ונשנים, כאשר ביניהם קיים פחד מתמיד מפני ההתקף הבא. האדם "חי בין ההתקפים", בניסיון למנוע אותם ככל יכולתו עד אשר מצוקתו גדולה מאוד, ותפקודו היומיומי נפגע במידע זו או אחרת. הפרעת פאניקה אינה נפוצה כמו התקפי הפאניקה החד-פעמיים, אך היא מוכרת מאוד בשטח של הפרעות החרדה ושכיחותה מוערכת בכ-3% מהאוכלוסייה.
תסמינים ואבחון
הפרעת פאניקה מאופיינת בהתקפי פאניקה פתאומיים החוזרים שוב ושוב. התקף פאניקה הוא מצב פתאומי ש"נוחת" על האדם בלי קשר למה שקורה בסביבתו באותו רגע. האדם חש פחד נוראי או תחושה קיצונית מאוד של חוסר נוחות. בתוך זמן קצר מאוד, פחות מעשר דקות, הגוף מגיב על ידי הפעלת המערכת הסימפתטית, המכינה את הגוף להתמודדות עם איום (על פי מנגנון של fight or flight).
התוצאה היא דפיקות לב חזקות ומהירות, תחושת מחנק הנובעת מקוצר נשימה או מתחושה של לחץ בחזה, סחרחורת או אובדן שיווי משקל, צמרמורת, רעד של שרירים, הזעת יתר, מלווה בגלי קור וחום. בנוסף על התחושות הגופניות, האדם עשוי לחוות תחושה של דה-ריאליזציה (כאילו הסיטואציה לא אמיתית) או דה-פרסונליזציה (כאילו מסתכל על עצמו מבחוץ, ולא מרגיש שמה שקורה באמת קורה לו).
החוויה של התקף פאניקה מאוד מאיימת, משום שהאדם בטוח שהולך לקרות לו אחת מבין שתי אפשרויות גרועות- שהוא הולך למות (בדרך כלל החוויה היא כאילו מדובר בהתקף לב), או שהוא הולך להשתגע.
הסובלים מהפרעת פאניקה סובלים גם מתסמינים המופיעים בין ההתקפים- הם כל הזמן חוששים מפני ההתקף הבא שיגיע, וחוששים ממה שיקרה להם בפעם הבאה שיקבלו התקף (שבפעם הבאה באמת ימותו או באמת ישתגעו). פעמים רבות, יש שינוי משמעותי בהתנהגות שלהם, שמקורו בחשש מההתקפים.
השינוי הנפוץ ביותר הוא להימנע מלהגיע למקומות בהם כבר היה התקף. כאשר השינוי קיצוני, ההימנעות עשויה להיות מוכללת יותר ויותר, עד שהאדם מפחד בכלל לצאת מביתו. במקרה כזה יאובחן כסובל מהתקפי פאניקה ואגורפוביה. אבחון של הפרעת פאניקה נעשה כאשר נמצאים הסימנים הנ"ל, וכאשר הם לא מוסברים על ידי צריכה של סמים, אלכוהול, או כתוצאה מהפרעות נפשיות אחרות.
טיפול
הפרעת פאניקה דורשת טיפול מיידי גם בשל המצוקה שהיא גורמת לאדם, וגם משום שסיכוייה להתדרדר ולגרום לפגיעות הולכות וגדלות ביכולת התפקוד של הפרט גבוהים מאוד. ככל שהאדם נמנע מיותר דברים, כך הטיפול יהיה מורכב ומסובך יותר.
הטיפול הפסיכיאטרי בהפרעת פאניקה כולל שימוש בתרופות אנטי-דיכאוניות ואנטי חרדתיות מקבוצת ה-SSRI. תרופות אלה מעלות את כמות הנוירוטרנסמיטר סרטונין במוח, ובכך משפרות מצב רוח ומורידות חרדה. יש לציין, שרוב הסובלים מהתקפי חרדה מגיעים בשלב הראשון לסדרה של בדיקות רפואיות, לפני שמגלים שאין חשש להתקף לב וכד'. בדיקה רפואית מקיפה חשובה לפני התחלת הטיפול התרופתי בחרדה.
בנוסף לטיפול התרופתי, מומלץ לטפל בהפרעת חרדה באמצעות פסיכותרפיה. הטיפול המוכר ביותר כיום הוא בגישה הקוגניטיבית התנהגותית. המטופל מזהה את האלמנטים המפחידים, לומד טכניקות של הרגעות (כמו נשימה וכד'), ומתרגל חשיפה לסיטואציות שעשויות לעורר את התקפי הפאניקה, תוך שימוש בטכניקות שלמד.
