דיכאון הוא אינו רק מצב רגשי לא נעים. זוהי מחלה של ממש, כזו שגורמת למצוקה רבה, לפגיעה משמעותית בתפקוד וביכולת להסתגל לדרישות היומיום, והיא עשויה אפילו לגרום למוות (בגלל שאחד הסימפטומים שלה הוא מחשבות וניסיונות אובדניים). לכן הטיפול בדיכאון הוא אלמנט חשוב ביותר ברפואה בכלל, ובפסיכיאטריה בפרט.
ישנן מספר קבוצות של תרופות שיעודן לטפל בדיכאון. קבוצת מעכבי MAO שייכת לדור הישן של נוגדי הדיכאון (תרופות טיפוסיות), אך עדיין נעשה בה שימוש הן בטיפול בדיכאון, והן בטיפול במחלות אחרות. קבוצת מעכבי MAO כוללת תרופות כגון פרנאט ואורריקס, ותרופות נוספות בשמות מסחריים שונים.
פעילותם של מעכבי MAO
במחקרים שנעשו על תפקוד המח בזמן דיכאון, נמצא כי קיימים שלושה נוירוטרנסמיטורים שתת פעילות שלהם קשורה למצבי הדיכאון. נוירוטרנסמיטור הוא מוליך עצבי, שמעביר מסרים חשמליים מתא עצב אחד למשנהו.
הנוירוטרנסמיטורים משוחררים מקצהו של תא אחד (מהאקסון) למרווח שבין שני תאים (סינפסה). מהסינפסה נקלטים הנוירוטרנסמיטורים על ידי קולטנים יעודיים בתא העצב הבא.
ככל שיש יותר נוירוטרנסמיטורים בסינפסה, כך השפעתם על התא השני גדולה יותר. בדיכאון נמצא כי קיימים ערכים נמוכים של נוכחות בסינפסה של נוירוטרנסמיטורים מסוג דופאמין, סרטונין, ונוראפינפרין.
אם כך, מטרתן של כל התרופות נוגדות הדיכאון הוא להעלות את ריכוז הנוירוטרנסמיטורים המדוברים (כולם או חלקם) בסינפסה, על מנת להעצים את השפעתם על תאי העצב, ובכך להוריד את הסימפטומים הדיכאוניים.
לאחר שהשתחררו הנוירוטרנסמיטורים בסינפסה, הם אמורים להתפנות משם באופן טבעי על ידי שני מנגנונים. מנגנון אחד הוא מנגנון של קליטה מחדש בתא המקור. המנגנון השני הוא פירוק הנוירוטרנסמיטורים על ידי אנזימים יעודיים הנמצאים בסינפסה. אנזים אחד במערכת זו נקרא מונואמין אוקסידאז, או בקיצור- MAO . MAO מפרק בסינפסה נוירוטרנסמיטורים מסוג סרטונין ונוראפינפרין.
תרופות ממשפחת מעכבי MAO פועלות על אותו אנזים, וכשמן כן הן- הן מעכבות את פעילות האנזים, ובכך מונעות את פירוק הנוירוטרנסמיטורים בסינפסה. ריכוז הסרטונין ונוראפינפרין בסינפסה נשאר גבוה יותר, ובכך גוברת פעילותו, ויורדים הסימפטומים הדיכאוניים.
מתי משתמשים במעכבי MAO?
כאמור, מעכבי MAO שייכים לדור הישן של נוגדי הדיכאון. אמנם יעילותן אינה נופלת מזו של התרופות הלא טיפוסיות, אך תופעות הלוואי של תרופות אלה משמעותיות, הן דורשות שינוי בהרגלי אכילה, והן מהוות סכנה ממשית במינון יתר.
לכן, השימוש במעכבי MAO נעשה בעיקר כאשר תרופות אחרות, מהדור החדש, אינן נותנות אפקט מספק, ויש לתת ניסיון נוסף באמצעות תרופות בעלות מנגנון פעילות שונה. יש לציין, שלאחרונה מחקרים מראים השפעות חיוביות של מעכבי MAO על מצבים פיזיולוגים כגון אלצהיימר.
תופעות לוואי
תרופות ממשפחת מעכבי MAO הן בעלות תופעות לוואי לא פשוטות. ראשית, יש להימנע ממגוון של מזונות בעת נטילתן. אסור לאכול סוגים שונים של גבינות, מאכלים מעושנים, מאכלי ים, כבד, נקניקים שונים, משקאות אלכוהוליים, פירות יבשים, סויה, שעועית ועוד.
התרופה עצמה עלולה לגרום לסחרחורת, עייפות ותחושת חולשה, טשטוש בראייה, רעד באצבעות, אי שקט, הפרעות שינה, עלייה בתיאבון ועלייה במשקל, כאבי ראש, רגישות לאור, שינויים בקצב הלב, הזעת יתר ועליית חום.
השפעתה של התרופה מגיעה לשיאה רק לאחר מספר שבועות (בדומה לתרופות מהדור החדש), ולכן יש להקפיד על נטילתה לאורך זמן. בהפסקה פתאומית של השימוש עלולות להופיע תופעות גמילה הכוללות הזיות וסיוטים.
למרות זאת, כאשר אדם סובל מדיכאון, ותרופות אחרות לא מועילות, יש לשקול את יתרונות השימוש במעכבי MAO על פני החסרונות. כל מקרה לגופו, ועל פי תופעות הלוואי ועוצמתן עבור הפרט.
