המונח התמכרות מתייחס לכל הסוגים של התנהגות מוגזמת כמו תלות לא רגילה בסמים, באוכל, בספורט, בהימורים או בצפייה בטלוויזיה. המניע העיקרי בהתמכרות הוא הפחתה של כאב, מתח ומודעות, תחושה מוגברת של שליטה, והפשטה של חוויות.
התמכרות לטלוויזיה מתאפיינת בהקדשת מרבית הזמן לצפייה בטלוויזיה וכן במחשבה על הטלוויזיה ותכניה בזמנים שונים ביום ובזמן פעילויות שונות ביום שאינן קשורות לצפייה בטלוויזיה. אנשים שמכורים לטלוויזיה יצפו במגוון תכניות ותחומים, מבלי שישנה להם האם התוכן מעניין אותם או לאו.
חוקרים מתקשים מאד להגיע להגדרה אחידה של המונח התמכרות מכיוון שהמונח יכול להיות מוגדר גם באמצעות גורמים מסייעים, תסמינים ותוצאות. דוגמא טובה לכך היא אלכוהוליזם. שתייה מוגזמת לבדה אינה מביאה להגדרה של אלכוהוליזם אלא אם כן תסמינים נוספים נכללים בהגדרה שיכולים להיות תסמינים חברתיים או גופניים. הגדרה של התמכרות הכוללת היבטים גופניים בלבד איננה מספיקה ונדרשת גם תלות פסיכולוגית על מנת ליצור הגדרה מדויקת.
מחקרים בנושא התמכרות לטלוויזיה
במחקר שהשווה בין צופים כבדים בטלוויזיה (6 שעות ביום) לעומת אנשים שאינם צופים בכלל בטלוויזיה, עלה כי אנשים שאינם צופים בטלוויזיה מכנים את הצפייה בטלוויזיה כסם או כדת ומאמינים כי היא יוצרת פחות תקשורת בין משפחות ובין חברים, פחות זמן שמופנה לפעילויות פרודוקטיביות ופחות מחשבה מכוונת מטרה. צופים כבדים בטלוויזיה ראו בהתמכרות לטלוויזיה כתוצר הגיוני אבל לא עבור עצמם, עבורם הצפייה בטלוויזיה היא פשוט דרך לברוח ולהירגע.
דרך אחת להסביר את המשיכה שיש לאנשים לטלוויזיה היא באמצעות רפלקס האוריינטציה האנושי. כלומר, אנחנו מתוכנתים להגיב לגירויים חדשים או בלתי צפויים, ומכיוון שגירויים חדשים הם מאפיינים מרכזיים של טלוויזיה, היא מושכת את תשומת ליבנו. גורם המשיכה הוא הפחתת בעיות באמצעות הכנסה של מחשבות אחרות למוחנו.
מחקרים העלו שעבור נשים, אירועי חיים מלחיצים חזו התמכרות לטלוויזיה ותחושה של אשמה בנוגע לצפייה בטלוויזיה. הנשים השתמשו בצפייה בטלוויזיה כדרך שהייתה מקבילה להתמכרות לאלכוהול ותהו האם הצפייה בטלוויזיה נועדה על מנת לדחות שיטות התמודדות הולמות יותר.
אוכלוסיות שיותר תלויות בצפייה בטלוויזיה הן עקרות בית, ילדים ואוכלוסייה מזדקנת. בקרב בני נוער המניעים לצפייה בטלוויזיה הם הרגלים שקשה לשנותם והעברת זמן באמצעות הצפייה.
התמכרות לטלוויזיה כסוגייה לא פתורה
צפייה בטלוויזיה היא חשובה מאד בחייהם של אנשים רבים אולם השאלה האם ניתן להתמכר לטלוויזיה היא עניין לא פתור, שכן ההתמכרות לטלוויזיה לא הוגדרה באופן מדויק מספיק.
להלן שתי נקודות מרכזיות שכדאי לבחון אותן בהקשר להתמכרות לטלוויזיה:
- אנשים שחיים לבד מעדיפים שהטלוויזיה תהיה דלוקה בביתם רק על מנת שירגישו את הנוכחות, גם אם וירטואלית, של אנשים נוספים בבית. האם מדובר כאן בהתמכרות, שכן אם זוהי התמכרות ניתן להגדיר גם צורך במשפחה כהתמכרות או את הפחד מלהיות לבד כסוג של התמכרות, וזהו פחד שברור לכולנו והוא נחשב נורמלי וטבעי. הטלוויזיה כאן יוצרת תלות של אנשים בה אולם השיקול להפעלתה במקרה זה הוא שונה.
- האם באמת ישנה "צפייה אקטיבית" בטלוויזיה, כלומר האם שמים לב לפרטים בתוכנית ומקשיבים לנאמר או שהטלוויזיה דולקת כמעין תפאורה או מוזיקת רקע. מדובר בשתי חוויות שונות לחלוטין – במצב בו הטלוויזיה דולקת ברקע, אנו עסוקים למעשה בדברים אחרים לחלוטין ואין לצפייה משמעות מיוחדת ככל הנראה עבורנו. לכן, מחקרים שמתבצעים צריכים לבחון את מידת ה"אקטיביות" שבצפייה.
טיפולים בהתמכרות לטלוויזיה
הטיפולים שנמצאו כיעילים בהתמכרות לטלוויזיה הם:
- הגברת המוטיבציה – שימוש בחוללות עצמית ובתכנון מראש לצורך שינוי של המוטיבציה להתנהגות, בעזרת תחושה של יכולת מוגברת ניתן לשנות את דפוסי הצפייה בטלוויזיה.
- טיפול בכישורי התמודדות קוגניטיביים-התנהגותיים – שימוש בכישורי התמודדות ומשחק תפקידים.
- ריפוי טבעי – הפחתת הצפייה בטלוויזיה שמגיעה מתוך החלטה להפסיק לצפות או דרך תוכניות מניעה וחינוך.
- שיטות פסיכודינמיות – הבנה של הגורמים שנמצאים בבסיס ההתמכרות, ובעזרת המודעות, יצירה של שינוי.
ראו גם:
התמכרות למשחקי מחשב
התמכרות לשוקולד
