הפרעות סומטופורמיות מתייחסות לתלונות על תסמינים גופניים הקשורים בבעיות בריאות, למרות שלא נמצא להן בסיס רפואי אמיתי.
אנשים הסובלים מההפרעה מאמינים בצורה מלאה בכך שיש להם מחלה, הם אינם מזייפים מחלות לצורך השגת רווח כלשהו.
ישנם ארבע סוגים של הפרעות סומטופורמיות והן: הפרעת סומטיזציה, היפוכונדריה, הפרעת כאב והפרעת המרה.
הפרעת סומטיזציה
כוללת תלונות על בעיות גופניות לאורך זמן המתחילות לפני גיל 30. לצורך אבחנה של הפרעת סומטיזציה, חייב להופיע אחד מבין ארבעת התסמינים הבאים:
- ארבעה תסמינים של כאב – כאב לפחות בארבעה מקומות. למשל, בראש, בזמן השתנה, בזמן קיום יחסי מין.
- שני תסמינים במערכת העיכול – למשל בעיות עיכול או נפיחות.
- תסמין המיוחס למין – דוגמאות הן אי סדירות של המחזור החודשי או חוסר תפקוד מיני.
- תסמין כמו-נוירולוגי – תסמין שמעיד על פגיעות חושיות או מוטוריות.
היפוכונדריה
ישנן הרבה הקבלות בין הפרעת סומטיזציה לבין היפוכונדריה וההבחנה בין שתי ההפרעות לעיתים אינה ברורה דיה. היפוכונדריה מופיעה בדרך כלל אחרי גיל 30. בהיפוכונדריה אין מיקוד בריבוי תסמינים או בקבוצה מסוימת של תסמינים, כך שההיפוכונדרים לרוב ממוקדים בכך שהם חולים במחלה קשה, מבלי שיהיה קשר לתסמינים או מגבלות גופניות.
הציפייה של היפוכונדרים היא לקבל תשומת לב מאחרים בזמן שהם מרגישים חולשה, כפי שקיבלו בילדותם תשומת לב מהסביבה כאשר היו חולים.
הפרעת כאב
הפרעת כאב כוללת דיווחים על כאב שעשוי להפריע לחיים של הסובלים מההפרעה. מחקרים מצאו שעוצמת הכאב שנחווה תלויה ברמת הלחץ בו נמצא המטופל. במחקר שבחן אנשים שסבלו מכאבי גב כרוניים, חולקו הנבדקים לשתי קבוצות – האחת נחשפה לנסיבות המעוררות דחק והשנייה לא נחשפה לאותן נסיבות. נמצא כי בקרב הקבוצה שנחשפה לנסיבות המעוררות דחק, עוצמת הכאב היתה גבוהה יותר בהשוואה לקבוצה השנייה.
הפרעת המרה (נקראה בעבר היסטריה)
בהפרעת המרה מופיעים סימפטומים כמו-נוירולוגים של בעיה מסוימת בתפקוד. המילה היסטריה, מקורה ביוונית ומשמעותה רחם. ביוון העתיקה הסברה היתה שהבעיה נגרמת מבעיות מין, נפוצה בקרב נשים בלבד והיא תוצר של נדידת רחם מתוסכל לאזורים שונים בגוף בגלל תשוקות מיניות וכמיהה לילדים. הרחם יכול להיתקע למשל בגרון ולגרום לתחושת חנק. היפוקרטס ראה בנישואין בפיתרון להפרעה זו.
פרויד תיאר הפרעות אלה במונחים של היסטריה של המרה כיוון שהם מבטאים אנרגיה מינית מודחקת, כך שהקונפליקט הפסיכו-סקסואלי מומר בהפרעה גופנית. למשל, אבדן של חשק מיני יתבטא בכאב ברגל.
כיום מתייחסים להפרעת המרה כניסיון להתחמק ממצב שמעורר לחץ באמצעות תירוץ של בעיה גופנית. זהו הרווח העיקרי. קיים גם רווח משני שהוא מעבר לחוסר רצון להתמודד עם מצב הלחץ שהוא המניע לרווח העיקרי. הרווח המשני נועד על מנת להשיג גם רווחים מהסביבה. למשל, אדם שלא רוצה ללכת לעבודה, יכול לחוש כאבים גופניים שישתקו אותו. הרווח העיקרי יהיה חוסר ההתמודדות עם הלחץ שבמקום העבודה. אולם, באמצעות התסמינים הגופניים הוא יכול גם לבקש מבת זוגתו להכין לו אוכל, שכן הוא משותק – וזהו הרווח המשני.
בעבר נחשבה הפרעת המרה לנפוצה ביותר, במיוחד בחיי הצבא (במלחמת העולם הראשונה והשנייה הפרעת המרה היתה בין האבחנות הנפוצות ביותר לחיילים שסבלו בקשיים בתפקוד). הלחץ הרב אותם חשים חיילים יכול להביא להתפרצות ההפרעה בשיעורים גבוהים ביותר.
עם זאת, כיום מבין האנשים המופנים לשירותי בריאות הנפש, רק מיעוט זעום סובל מהפרעת המרה. הסיבה לירידה בכמות המקרים המאובחנים כסובלים מההפרעה היא שההפרעה מאבדת את תפקידה ההגנתי אם אפשר להוכיח בקלות שאין לה תפקיד אורגני.
