היפרסומניה היא הפרעת שינה ,המאופיינת בישנוניות מוגזמת בשעות היום ופרקי זמן ממושכים של שינה (בדרך כלל כ 01 שעות ויותר) ללא העירנות והאנרגיה אשר מצופים לאחריה. הפרעה זו מתפתחת באיטיות, במהלך תקופה של מספר שנים.
היא עלולה להתחיל בגיל ההתבגרות המאוחר, ולהתפתח לבעיות שינה בגיל המבוגר יותר. תופעה זו הינה שכיחה בחברה המערבית, אך היא ניתנת לטיפול במגוון צורות אשר חייבות להתאים באופן ספציפי לחולה.
ישנם שני סוגים של היפרסומניה. היפרסומניה יכולה להיות ראשונית, כאשר הסימפטומים עלולים להימשך למשך מספר חודשים ללא הפוגה. אך היפרסומניה יכולה להיות גם משנית או חוזרת, כאשר היא תחזור מספר פעמים במהלך השנה כאשר האדם יחווה גם תקופות של מחזורי שינה סדירים ונורמליים. תסמונת קליין-לוין היא תופעה קיצונית של היפרסומניה, בה האדם יכול לישון במהלך מספר ימים ולהתעורר רק כתוצאה מרעב ועצבנות.
גורמים ותסמינים
יש הטוענים כי היפרסומניה הינה הפרעה של מערכת העצבים, ומקורה במולקולה קטנה אשר מתפקדת כמעין גלולת שינה. עם זאת, ישנם מספר גורמים אשר עלולים להוביל להיפרסומניה, כמו הפרעות שינה כלליות, דום נשימה בשינה, מניעת שינה, עודף משקל, שימוש בסמים או אלכוהול, פציעה או טראומה נוירולוגית כמו טרשת נפוצה או פרקינסון, השפעה של תרופות הרגעה או אנטיהיסטמינים, גנטיקה ותורשה (היסטוריה רפואית של תסמינים דומים במשפחה), ודיכאון. איגוד השינה האמריקני קבע כי מצב זה אופייני ומשפיע יותר על גברים בהשוואה לנשים. כו כן, אנשים המעשנים ושותים באופן קבוע נמצאים גם הם בסיכון לפיתוח ההפרעה.
היפרסומניה מאופיינת בפרקי שינה מוגזמים בשעות היום או שינה ממושכת מהלילה. פעמים רבות, אנשים אשר סובלים מהיפרסומניה מנמנמים במשך היום בזמנים שאינם הולמים כמו למשל באמצע העבודה, ארוחה או שיחה. למרות הנמנומים והשינה הממושכת האנשים אינם חשים הקלה בתסמינים או עירנות, אלא להיפך, הם מתקשים לקום מהשינה, ואף עלולים להרגיש בילבול כאשר הם קמים. תסמינים אחרים כוללים חרדה, הפחתה באנרגיה, אי שקט, חשיבה איטית, דיבור איטי, אובדן תיאבון, הזיות וקשיי זיכרון. חלק מהחולים מאבדים את היכולת לתפקד במסגרות משפחתיות, חברתיות, תעסוקתיות ואחרות.
אבחון וטיפול
חשוב לאבחן באופן מדויק תופעה זו, מכיוון שהתסמינים הנלווים אליה אינם ספציפיים, ועלולים גם להסוות מצבי דיכאון, תת פעילות של בלוטת התריס וחוסר ברזל (אנמיה). אבחון אופטימלי ייעשה על ידי בדיקת שינה בלילה ובדיקות נוספות במשך היום שאחרי. הבדיקה תכלול את ההזדמנות להירדם 4-5 פעמים במרווחים של שעתיים.
הגדרת היפרסומניה תיעשה כאשר האדם יירדם בממוצע לפחות מ-8 דקות, ללא שינת חלומות. עם זאת, גם חולים אשר סובלים מהיפרסומניה עלולים לעבור בדיקת שינה ללא איבחון מצבם. לכן, אם תמונת המצב המתקבלת מהבדיקה אינה חד משמעית, אולם קיימת היסטוריה רפואית במשפחה, סבל מהתסמינים ושינה מוגזמת, יוכל הרופא לבצע ניקור מותני בכדי לבדוק את קולטן ה GABA.
הטיפול הנפוץ והשכיח ביותר לאחר אבחנה, יכלול ממריצים כמו אמפטימנים או תרופות נוגדות דיכאון. לפעמים, במקרה הצורך, יומלצו גם טיפולים התנהגותיים-אישיים. השינוי ההתנהגותי החשוב ביותר, הוא יישום מחזורי שינה ולוח זמני שינה קבוע בו יקפיד החולה לישון בלילה ולקום במשך היום. כמו כן, סביבת השינה חייבת להתאים לשינה איכותית, הכוללת מיטה נוחה, כרית, הימנעות מקפאין או ממריצים אחרים.
תכניות טיפול אחרות יכולות לכלול ניסיון למנוע תנומה במהלך היום באמצעות נטילת ממריצים בשעות היום, בעוד שאחרות יעודדו דווקא תנומות אלו בזמן ובמקום מתאים. דרך הטיפול המתאימה ביותר חייבת להתאים למטופל הספציפי, אופיו ומאפייני חייו.
