‘משבר אמצע החיים’ הוא ביטוי נפוץ לזיהוי הפרעת דיכאון בגיל המעבר, אך בעיה רווחת זו מובילה למגוון של תסמינים פיזיים כמו גם הפרעות נפשיות, ובעיקר דיכאון. תקופת גיל המעבר אורכת בערך כשבע שנים, היא פורצת סביב גיל 47 ונמשכת עד סביבות גיל 52.
קיימת נטייה לפטור תסמיני דיכאון כחלק בלתי נפרד מהשינויים המתרחשים בגיל המעבר, אך אין לזלזל בהם. מנקודת מבט של בריאות הציבור, הדיכאון הוא מחלה משמעותית עבור החולים ובני משפחותיהם. זוהי בעיה אמיתית, אך החדשות הטובות הן כי זו בעיה שניתנת לטיפול.
תסמיני דיכאון בגיל המעבר
ממצאי המחקרים הראו כי הנטייה לפתח תסמינים נפשיים בגיל המעבר עשויה להיות קשורה לגורמים דוגמת רמת השכלה ופעילות גופנית נמוכה.
- מצב רוח דיכאוני הכולל חרדה, עצבנות, ירידה בזיכרון וקושי בריכוז
- איבוד עניין או הנאה בפעילויות שבעבר גרמו להנאה
- תחושת אשמה על אירועים מסוימים בעבר
- תחושת חוסר תקווה וחוסר ערך
- מחשבות על מוות
- הפרעות שינה (שינה מרובה מידי או מועטה מידי)
- שינויים בתיאבון ובמשקל
- גלי חום
- אובדן החשק המיני
- חוסר אנרגיה ועייפות
למרות שסימני ותסמיני הדיכאון בגיל המעבר זהים לגברים ונשים, נשים נוטות לחוות תסמינים מסוימים לעיתים קרובות יותר מאשר גברים. כמו כן, נשים נוטות יותר לחוות תסמינים של דיכאון שאינו טיפוסי.
אבחון דיכאון בגיל המעבר
היום פשוט לאבחן דיכאון של גיל המעבר והעולם הרפואי מאופיין בשיפור ניכר כמו גם בהבנת הטיפול למצב זה. בדיקות דם פשוטות מאבחנות את ההפרעה, והטיפול העיקרי ניתן באמצעות תחליפי הורמונים.
טיפול פסיכיאטרי לדיכאון בגיל המעבר
תרופות נוגדות דיכאון הן אפשרות טיפול חשובה לנשים שנמצאות בדיכאון מתון עד עמוק בגיל המעבר, והן נרשמות לשם הקלה על התסמינים. יש להתייעץ עם הרופא לגבי סוג התרופות המתאימות. תרופות אלו נחשבות כיעילות לטיפול בדיכאון, כולל בתסמיני גיל המעבר, אך יש להתייחס גם אל הגורם ההורמונלי הקשור לתקופה זו.
מספר מחקרים קליניים מצאו כי טיפול בתחליפי הורמונים, ובמיוחד נטילת אסטרוגן, עשוי לסייע במלחמה בדיכאון בשלבים המוקדמים של גיל המעבר. למרות שההקשר המדויק טרם נקבע, טיפול זה עשוי להיות שימושי כאשר הוא משולב עם טיפולים פסיכיאטריים לטיפול בדיכאון. גם במקרה זה, יש לדון בסיכונים וביתרונות של הטיפול עם הרופא.