דיכאון נחשבת למגיפה הנפשית של המאה ה-21. מספר האנשים שמדווחים כי הם סובלים מדיכאון ברמות שונות עולה משנה לשנה, וכך הולך ונעשה נפוץ יותר ויותר השימוש בתרופות פסיכיאטריות נוגדות דיכאון.
המהפכה הראשונה בתחום של התרופות הפסיכיאטריות הייתה עם המצאת התרופה נוגדת הדיכאון שנקראה פרוזק. התרופה הפכה לנפוצה מאוד מאוד, בעיקר בקרב נשים בנות מעמד הביניים בארה"ב. משם נפוצה לכל המעמדות, בכל העולם.
הפרוזק הייתה התרופה הראשונה בדור חדש של תרופות נוגדות דיכאון. המשפחה אליה היא שייכת, SSRI, התרחבה מאז וכוללת עוד תרופות רבות כמו זולופט, ציפרלקס, ציטאלופרם, קסנקס, רסיטל ועוד.
מה זה SSRI?
SSRI היא משפחה של תרופות אנטי דיכאוניות, שפועלת על הנוירוטרנסמיטור סרטונין. ראשי התיבות- Selective Serotonin Re-up-taker Inhibitors, או בעברית- מעכבי קליטה מחדש סלקטיבים לסרטונין, מעידים על דרך פעולתן של התרופות.
ישנם שלושה נוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) שנמצאו קשורים להפרעות מצב רוח- דופאמין, נוראדרנלין, וסרטונין. המטרה של כל התרופות נוגדות הדיכאון היא להביא לעלייה ברמתם של מוליכים אלה במח.
הממצאים הקליניים מראים שעם העלייה, מתרחש שיפור בתמונה הדיכאונית של המטופלים. התקשורת הבין עצבית במח מתרחשת על ידי כך שתא עצב משחרר נוירוטרנסמיטורים לעבר תא העצב הבא, וכן הלאה.
הנוירוטרנסמיטורים מגיעים למרווח שבין התאים, הנקרא סינפסה, ומפעילים את תא העצב הבא. כאשר הם נמצאים בסינפסה, הנוירוטרנסמיטורים צריכים לפנות את מקומם למחזור הבא. חלקם מתפרקים באמצעות אנזימים. חלקם מוחזרים לתא המקור, בתהליך שנקרא "קליטה מחדש", או Re-up-take. זהו בעצם מחזור של הנוירוטרנסמיטורים לשימוש חוזר.
תרופות מקבוצת SSRI מעכבים את אותו תהליך של קליטה מחדש, באופן סלקטיבי לנוירוטרנסמיטור סרטונין.
מה החידוש בתרופות ממשפחת SSRI?
התרופות הנפוצות בשימוש לפני המצאת ה-SSRI, היו ממשפחת הטריצקלים או מעכבי MAO כמו אורריקס, הלידול, רמרון ועוד. ראשית, תרופות אלה לא עבדו באופן סלקטיבי על נוירוטרנסמיטור מסוים. פעולתם הייתה רחבה יותר, ולכן גם תופעות הלוואי שלהם קשות ומגוונות יותר.
שנית, התרופות הישנות לא עבדו על מנגנון הקליטה מחדש, אלא על ניטרול או עיכוב האנזימים שתפקידם לפרק את הנוירוטרנסמיטורים בסינפסה. בעוד שהשפעתם של SSRI חולפת כאשר מפסיקים ליטול את התרופה (ומנגנון הקליטה מחדש ממשיך לעבוד כמו בעבר), השפעת התרופות הישנות על האנזימים הייתה ממושכת יותר, ולעיתים בלתי הפיכה.
החידוש המשמעותי ביותר עבור המטופל הוא העובדה שאין סכנה ממשית בנטילת מינון יתר של SSRI. מטופלים הסובלים מדיכאון נמצאים לא אחת בסכנה אובדנית. דווקא כאשר מתחיל טיפול תרופתי יעיל, ישנו חלון זמן בו הסכנה גדולה במיוחד (משום שהדיכאון עדיין חזק, אבל כבר יש אנרגיה וכוחות כדי להוציא תוכניות לפועל, גם אם הן תוכניות אובדניות).
התרופות מהדור הישן היו מסוכנות במינון יתר, ואפשרו לאדם לשים נפשו בכפו. אופציה כזו אינה אפשרית עם SSRI.
תופעות לוואי של SSRI
כאמור, תופעות הלוואי של SSRI פחותות וקלות יותר בהשוואה לאלה של נוגדי דיכאון אחרים. ועם זאת, עדיין קיימות תופעות לוואי שיש לתת עליהן את הדעת, ולשקול את השימוש בתרופה בהתאם לעלות ולתועלת שלה עבור מטופל ספציפי.
תופעות הלוואי כוללות כאבי ראש, נדודי שינה, שינויים בתיאבון, פגיעה בתפקוד המיני, רעד בגפיים, תחושת עייפות, בחילות והקאות, יובש בפה והזעת יתר. במקרים נדירים יותר, ישנה לתרופה השפעה הפוכה, והיא עלולה לגרום לעצבנות, ואפילו להתחזקות של מחשבות אובדניות.
שימוש ב-SSRI
שימוש ב-SSRI נעשה על פי מרשם רופא, ובפיקוח רפואי (יש הטוענים, כי התרופה נרשמת בקלות רבה מידי…). היא ניטלת בצורת כדורים, בדרך כלל פעם ביום. בין התרופות ששייכות למשפחת SSRI נכללות ציפרמיל, פבוקסיל, לוסטרל ועוד.
