הפסיכיאטר מתמחה בטיפול בהפרעות נפשיות שונות. תפקידו הוא לאבחן את הבעיה ממנה סובל המטופל ולהעניק לו את הטיפול המתאים, על פי נסיבות המקרה: טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי או שילוב של השניים.
לשם בחירה בגישה טיפולית מתאימה, אשר תביא לתוצאה הטובה ביותר, חייב הרופא לבחון לעומק את פרטי המקרה ולנהוג בזהירות רבה בבחירת הטיפול, כמתחייב מחובת הזהירות המוטלת עליו וממתן טיפול העומד סטנדרט הטיפול הסביר.
רשלנות רפואית באבחון מחלה פסיכיאטרית, יכולה להתרחש כאשר הפסיכיאטר אינו מאבחן כלל את המחלה ממנה סובל המטופל, או כאשר האבחון שגוי. בשני המקרים, עלול הפסיכיאטר לגרום לנזקים חמורים למטופל, כאשר מצבו הנפשי מחמיר, עקב העדר טיפול או מתן טיפול לא מתאים או מיותר.
==> האם היתה זאת רשלנות רפואית? בדיקה ראשונית חינם – לחצו כאן
העדר אבחון
במסגרת הבדיקה הפסיכיאטרית, מחויב הפסיכיאטר, לערוך בירור מקיף אודות מצבו הנפשי והפיזי של המטופל, על מנת להגיע לאבחנה בדבר מצבו.
הבדיקה מתחילה לרוב בדיווח של המטופל על סימפטומים שונים שהוא חווה. כל התעלמות, או אי מתן חשיבות נכונה לסימפטומים פיזיים או נפשיים עליהם מתלונן המטופל, עוצרת למעשה את המשך הבירור הפסיכיאטרי ועלולה להוביל להעדר אבחון של מחלה.
במקום להיות קשוב למשמעותם האפשרית של הסימפטומים ולשלוח את המטופל לבדיקות שונות לשם בירור עמוק יותר, מתעלם הרופא מן התסמינים. חוסר הפנית המטופל לבדיקות הדרושות או רשלנות בפענוח ממצאי הבדיקות, עלולים להוביל להעדר אבחון.
במסגרת הבדיקה, על הפסיכיאטר להתחקות אחר ההיסטוריה האישית והמשפחתית של המטופל הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית: האם סבל המטופל מבעיות נפשיות בעבר והאם נטל תרופות וכן על המטפל לשאול אודות קיומן של מחלות נפש במשפחה.
מצבו הפיזי של המטופל, גם הוא בעל חשיבות רבה. אם המטופל סובל או סבל בעבר ממחלה פיזית אשר השפיעה על איכות חייו, הרי יכולה להיות לכך רלוונטיות על אבחון מצבו הנפשי כיום משום שישנן מחלות נפשיות, הבאות לידי ביטוי בתסמינים פיזיים וכך ניתן לאבחן אותן.
פסיכיאטר חייב לשאול גם אודות אורח חייו של המטופל כיום: האם המטופל רווק או נשוי, במה הוא עובד, האם יש לו חיי חברה פעילים וכיוצא בזה.
מחדלו של הפסיכיאטר לברר את כל המידע הנ"ל, אי מתן משמעות נכונה לנתונים הללו, אי שליחת המטופל לבדיקות או פענוח שגוי שלהן, כל אלו יכולים להוביל להעדר אבחון, אשר יחמיר את מצבו של המטופל, בשל אי קבלת טיפול.
אבחון שגוי
מצבים של אבחון שגוי של מחלה פסיכיאטרית, מתרחשים כאשר הפסיכיאטר נותן משמעות לא נכונה לתסמינים שונים של המטופל ו/או מפענח לא נכון בדיקות או מבחנים שונים שביצע.
התוצאה יכולה להיות אבחנה של מחלה נפשית היכן שהיא אינה קיימת, או אבחון לא נכון של המחלה ממנה סובל המטופל. בשני המקרים, עלול לגרום האבחון השגוי לנזקים חריפים למטופל, בשל מתן טיפול תרופתי/פסיכולוגי מיותר או מתן טיפול לא מתאים שאינו משפר את מצבו של המטופל.
במקרים חמורים יותר, נותן הפסיכיאטר הוראה לאשפז בכפייה את המטופל, כאשר אין צורך רפואי בכך בנסיבות המקרה וכאשר ישנן חלופות טובות. לעיתים, לא זאת בלבד כי ההחלטה על אשפוז כפוי אינה מתאימה למצב המטופל, אלא היא אינה עומדת בתנאים הדרושים לשם קבלת החלטה על אשפוז כפוי. מידע נסוף לגבי אפשרויות המשפחה והמטופל במקרי רשלנות ניתן למצוא באתר blinds – רשלנות בטיפול פסיכיאטרי
רשלנות בכתיבת חוות דעת פסיכיאטרית
חוות דעת פסיכיאטרית נדרשת במקרים שונים, לרוב בהליכים משפטיים, בהם קיים צורך להוכיח מהו מצבו הנפשי של אדם מסוים, למשל, בהליכים פליליים, יכולה התביעה או ההגנה, לבקש חוות דעת פסיכיאטרית אודות מצבו של הנאשם, בכדי לקבוע האם הוא כשיר לעמוד לדין.
כתיבת חוות דעת איננה עניין של מה בכך. על הפסיכיאטר לפגוש את האדם שעל מצבו הנפשי, מתבקש הפסיכיאטר להעיד בחוות הדעת ועליו לערוך בדיקה פסיכיאטרית מקיפה על מנת שיוכל לכתוב חוות דעת מקצועית ומהימנה. לרוב, תכלול הבדיקה הפסיכיאטרית מבחנים שונים, אשר מטרתם להעריך את מצבו הנפשי של הנבדק, לרבות הערכת מסוכנות ואובדניות.
