רסיטל היא תרופה פסיכיאטרית, אנטי- דיכאונית, ממשפחת הדור החדש של התרופות נוגדות הדיכאון, הנקראת SSRI. שמה הגינרי של התרופה הוא סיטאלופראם, והיא נמכרת גם תחת השם סיפראמיל.
התוויות רפואיות לשימוש ברסיטל
רסיטל מיועדת, במקורה, לטיפול בדיכאון. השימוש ברסיטל, בדומה לתרופות אחרות מאותה משפחה (כמו פרוזאק וציפרלקס) ניתן הן במצבים של דיכאון מג'ורי עמוק, והן במצבים קלים יותר של סימפטומים דיכאוניים אשר פוגעים באיכות החיים וביכולת התפקודית של האדם (גם אם אינו עומד בסף הפסיכיאטרי לאבחון דיכאון של ממש).
השימוש בתרופות נוגדות הדיכאון בכלל, וברסיטל בפרט, מורחב גם לטיפול בהפרעות חרדה, וזאת בגלל הקשר החזק שיש בין שני סוגי ההפרעות (פעמים רבות מופיעות בקו-מורבידיות, תחלואה כפולה). רסיטל משמשת בעיקר לטיפול בהפרעת פאניקה – התקפים של חרדה עזה שלא כתוצאה מחשיפה לגירויים שמהווים סכנה אמיתית. פעמים רבות התקפי פאניקה מופיעים בנלווה להפרעת דיכאון.
איך עובדת רסיטל?
רסיטל שייכת למשפחת ה-SSRI, מעכבים סלקטיביים של קליטה מחדש של סרטונין. סרטונין הוא אחד המוליכים העצביים (נוירוטרנסמיטורים) שמינון נמוך שלהם במוח מקושר להופעת סימפטומים של דיכאון ושל חרדה.
כל נוגדי הדיכאון פועלים על העלאת מינון אותם נוירוטרנסמיטורים (סרטונין, דופאמין ונוראדרנלין בעיקר). כאשר הסרטונין משוחרר על ידי תא עצב לסינפסה, הוא מפורק שם על ידי אנזימים, וחלקו מוחזר לתא המקורי לשימוש חוזר.
החומר הפעיל ברסיטל, תופס את מקומו על הקולטנים שקולטים מחדש את הסרטונין בתא המקורי, ובכך חוסם את האפשרות של הסרטונין לחזור לתא. התוצאה היא, שהסרטונין נשאר לאורך זמן רב יותר בסינפסה, ומשפיע על הפעילות החשמלית במח. לתהליך זה נמצאה השפעה חיובית ומקלה על סימפטומים של דיכאון ושל חרדה.
את הרסיטל נוטלים באמצעות כדורים, בדרך כלל במינון של 10-40 מ"ג, פעם ביום. השפעת הרסיטל מגיעה לשיאה כארבעה שבועות לאחר תחילת הטיפול. אסור להפסיק את הטיפול בבת אחת.
יתרונות של רסיטל בהשוואה לתרופות אנטי דיכאוניות אחרות
לרסיטל ישנם היתרונות המאפיינים את משפחת ה-SSRI. מכיוון שהתרופות פועלות באופן סלקטיבי על סרטונין, הן יעילות בעיקר בדיכאון על בסיס סרטונינרגי, ויש להן פחות תופעות לוואי בהשוואה לתרופות אחרות.
רסיטל נחשבת לתרופה יעילה, ובטוחה יחסית לשימוש. עם זאת, יחסית לתרופות אחרות ממשפחת ה-SSRI, היא דווקא בעלת יותר תופעות לוואי, והשימוש בה נעשה בעיקר כאשר אין השפעה טובה מספיק של תרופות אחרות במשפחה.
תופעות לוואי של רסיטל
תופעות הלוואי הנפוצות של רסיטל הן קשיים בשינה (בעיקר קושי להירדם), עייפות וישנוניות, תחושת יובש בפה, הזעת יתר ובחילה. לעיתים התחושה היא של חוסר שקט ואפילו חרדה. רסיטל עשויה לגרום לפריחה או לגרד, לכאבי בטן, שלשולים והקאות. כמו כן, גורמת התרופה לעלייה בתיאבון ובעקבות כך לעלייה במשקל.
רסיטל לא מתאימה לשימוש בקרב מטופלים עם היסטוריה של בעיות בכבד ובכליות, או עם היסטוריה של פירכוסים. התרופה עלולה לגרום לירידה משמעותית בריכוז וביכולת התפיסה. במקרים מסוימים, גורמת התרופה לתופעות מאניות (בעיקר כאשר תמונת מצב הרוח נוטה לכיוון דו-קוטבי). מקרים אחרים, עלולה התרופה דווקא להחריף את התמונה הדיכאונית, ואף להוביל להתחזקות של מחשבות אובדניות ותוקפנות ביחס לעצמי ולאחרים.
תופעת הלוואי המוכרת ביותר כסיבה להפסיק את השימוש ברסיטל (לעיתים גם כשהשפעתה חיובית ויעילה) היא פגיעה בתפקוד המיני. אמנם תופעה זו אינה נפוצה, אך כאשר היא מתרחשת היא עלולה להיות משמעותית. תמיד ראוי לשקול (יחד עם הרופא) את האלטרנטיבות, ואת היחס בין התועלת של התרופה לבין הסבל שנגרם מתופעות הלוואי, ולשקול את המשך השימוש בה.
