קלונקס היא תרופה פסיכיאטרית מסוג הבנזודיאזפינים, אשר משמשת לטיפול בסובלים מחרדה ובחולים באפילפסיה. לתרופה יש השפעה מרגיעה ולעיתים אף היפנוטית או מסממת.
למרות שהתרופה מסייעת לאנשים רבים הסובלים מחרדות, פוביות, פאניקה, הפרעה טורדנית-כפייתית, פוסט טראומה ועוד, השימוש בה עלול לגרום לתלות ויידרש מינון גבוה יותר כדי שתהיה השפעה על המטופל.
במאמר תקראו כיצד מסייעת הקלונקס לטיפול בחרדות ובאפילפסיה, ממה מורכבת התרופה, מהם היתרונות של השימוש בתרופה, אילו תופעות לוואי מופיעות, מהם הסיכונים של השימוש בקלונקס ועוד.
מהי הפרעת חרדה?
הפרעות חרדה הן שכיחות באוכלוסייה ומתאפיינות על ידי פחד או חרדה לא מציאותיים ולא רציונליים אשר מפריעים בצורה משמעותית לתפקוד.
אדם הלוקה בהפרעת חרדה מסוג אחד, יאובחן במקרים רבים כסובל גם מהפרעת חרדה אחרת או מהפרעת מצב-רוח. רבים מהפחדים שחווים הסובלים מהפרעות חרדה נרכשים באמצעות התניה (כלומר אסוציאציה בין פחד לבין סיטואציה, חפץ, או אדם מסוים) או באמצעות מנגנוני למידה אחרים.
סוגי הפרעות החרדה נפוצות:
- פוביות – כוללות פוביות ייחודיות בהן קיים פחד עז מחפצים או מצבים ספציפיים. כשהסובלים מפוביות עומדים מול הגורם המפחיד אותם הם מפעילים תגובת הילחם, ברח או קפא, המאפשרת שלושה פתרונות התמודדות. דוגמא לפוביה ייחודית היא פוביה חברתית המערבת פחד ממצבים חברתיים, בהם אדם יוערך בצורה שלילית או שיתנהג באופן בשפיל.
- הפרעת פאניקה (עם או בלי פוביה ממקומות פתוחים) – לוקים בהתקפי פאניקה בלתי צפויים שיוצרים תחושת פחד עצומה ושוככים אחרי מספר דקות. לרוב מפתחים גם הימנעות (אגורופוביה) מהמצבים מעוררי האימה שמא לא יוכלו להימלט מהם.
- הפרעת חרדה כללית – מתאפיינת על ידי רמות חרדה כרוניות שהן גבוהות.
- הפרעה טורדנית-כפייתית – הרהורים בלתי רצויים המלווים בהתנהגויות כפייתיות שנועדו לנטרל את ההרהורים הללו.
- הפרעת דחק פוסט-טראומתית
כיצד פועלת תרופת הקלונקס?
קלונקס משפיעה באמצעות גירוי של חומצה גמא אמינובוטירית (GABA), נוירוטרנסמיטור שככל הנראה תפקודו לקוי בקרב אנשים הסובלים מחרדה. במצב בו התפקוד הוא תקין, ה-GABA ממלא תפקיד חשוב באופן בו חוסם המוח חרדה במצבים של לחץ. קלונקס מגבירה את פעילות ה-GABA בחלקים מסוימים של המוח כמו המערכת הלימבית שידוע שהם קשורים לחרדה וכך מפחיתים את החרדה.
במחקרים בבעלי חיים נמצא שההשפעה המרכזית של הבנזודיאזפינים היא בכך שהם תורמים להופעתה מחדש של התנהגות אשר עוכבה לפני כן בגלל פחדים מותנים, בלא פגיעה ביעילות של ההתנהגות. כלומר, התרופות הללו מפחיתות את החרדה הכללית אך משאירות את ההתנהגות המסתגלת בלי פגע.
קלונקס נמצאה כתרופה יעילה בטיפול באפילפסיה בקרב ילדים. נעשה בה שימוש בעיקר לצורך בקרה כרונית של התקפים אפילפטיים.
תופעות לוואי וביקורת על השימוש בקלונקס
תופעות הלוואי של קלונקס כוללות סיבולת גבוהה (כלומר, צורך במינון גבוה יותר ויותר של התרופה כדי שתיווצר אותה השפעה), תלות בתרופה ותסמונת גמילה מבנזודיאזפינים, אשר מתרחשת בקרב כשליש מהאנשים המטופלים על ידי קלונקס למשך חודש ויותר. תופעות לוואי נוספות הן עצבנות ותוקפנות, אובדן ליבידו, פעילות מוטורית משובשת, ואובדן של זיכרון לטווח קצר.
קלונקס הפכה, כמו יתר התרופות הבנזודיאזפיניות לסם שינה בעבור אנשים רבים. שימוש לרעה שכזה בתרופות אלה, עלול להביא למצבור של רעלים שמצטבר בגוף. כמו-כן, עלולה להיות השפעה קטלנית אם התרופה משולבת עם תרופות אחרות.
היבט בעייתי נוסף של תופעה זו היא העובדה שרמה מסוימת של נדודי שינה מתלווה באופן טבעי לתהליך ההזדקנות. אצל אנשים זקנים שנוטלים תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים וביניהן קלונקס, עלולות להופיע תופעות כמו עייפות וישנוניות במהלך היום, שעלולות להתפרש בקרב הסביבה כסימנים להתדרדרות של הזיקנה.
חלק מהאנשים הנוטלים קלונקס חווים תופעה דומה ל"הנגאובר", כיוון שקלונקס, כאשר נלקחת כתרופה המשפרת את השינה, היא מפריעה לגלי הדלתא של המוח. גלי דלתא הם הגלים האיטיים יותר שהמוח מייצר בשלב הרביעי של מחזור השינה, שהוא השלב העמוק ביותר של השינה וזה שמגיע ממש לפני שלב החלום (השלב החמישי והאחרון של מחזור השינה). גם השלב החמישי מופרע עקב נטילת התרופה. כאשר מתעוררים, מבחינים המטופלים בחסך המנוחה עקב ההפרעה בשלב הרביעי של השינה ובשלב ה-REM.
ראו גם:
תרופת רמרון
