פסיכוגריאטריה היא ענף ברפואה שהולך ומתרחב ככל שתוחלת החיים האנושית עולה, וישנן יותר תופעות רפואיות המאפיינות קשישים. בעבר, חשבו שגוף האדם הוא מכונה שניתן להכיר את צורתה, את תכונותיה ואת דרכי פעולתה. ילדים נחשבו למבוגרים קטנים, וקשישים נחשבו למבוגרים חלשים.
בחלוף השנים, ועם התקדמות הרפואה, הסתבר שגוף האדם מורכב הרבה יותר, המכונה אינה זהה עבור כל אדם, ויש להתאים טיפולים, התערבויות והתייחסויות גם למחלתו הספציפית של החולה, וגם לגילו. רפואת הילדים התפתחה ראשונה, ואחריה גם תחום הרפואה ששם במרכז את האדם הזקן.
פסיכוגריאטריה מורכבת למעשה משני מקצועות, כפי שמעיד שמה: פסיכיאטריה וגריאטריה. הגריאטריה היא הפן הרפואי-פיזיולוגי המתמחה במחלות אופייניות לקשישים. הפסיכיאטריה היא הפן הנפשי- רגשי המתייחס לתופעות נלוות הקשורות לזקנה ולחולי.
נקודת המפגש בין התחום הרפואי לתחום הנפשי נמצאת הרבה פעמים במוח – חלק מהמחלות המאפיינות את הגיל השלישי הן מחלות נוירולוגיות (כמו אלצהיימר או דמנציה). הקשיש זקוק הן לטיפול רפואי, והן לתמיכה נפשית, פסיכולוגית וסוציאלית על מנת להתמודד עם ההשלכות, השינויים בדפוסי החיים והתכוננות לקראת ירידה ביכולת התפקוד.
תפקידיו של הפסיכוגריאטר
ראשית, מבחינת הכשרתו, פסיכוגריאטר הוא רופא שעבר שתי התמחויות- פסיכיאטריה של הקשיש וגריאטריה. על כן, כולל התחום מגוון רחב של תחומים אשר בהם הפסיכוגריאטר עשוי להיות מעורב.
- אבחון: פסיכוגריאטר עוסק באבחון מצבו הבריאותי, תפקודי ונפשי של הקשיש. הוא יכול להגיע לאבחנה פסיכיאטרית ולהתאים טיפול, הוא יכול להתרשם מצורך בשינוי אורחות חיים (כמו כניסה לדיור מוגן או למסגרת טיפולית כלשהי), להעריך את כושר התפקוד (האם האדם מסוגל לטפל בעצמו או זקוק לעזרה סיעודית) וכד'.
- ניהול מקרה: הפסיכוגריאטר הוא המרכז של כל הטיפולים להם הקשיש זקוק. יש לו ידע לגבי כל השירותים הסוציאלים שהקשיש או משפחתו יצטרכו להעזר בהם, והוא המפנה לטיפולים ושירותים הדרושים לקשיש.
- טיפול במחלות: כאמור, המחלות הנפוצות ביותר שאופייניות לגיל הזקנה ומטופלות על ידי פסיכוגריאטר הן המחלות הדמנטיות ובראשן האלצהיימר. מחלות אלה הן חשוכות מרפא, אך ניתן באמצעות טיפול מתאים לעקב את התפתחותן. הפסיכוגריאטר מאבחן את המחלות, מתאים טיפול ועוקב אחר התפתחות המחלה.
- טיפול נפשי: הגיל השלישי מתאפיין במצבים נפשיים שונים שעלולים לפגוע באיכות החיים של הקשיש, גם אם הוא בריא. אנשים קשישים נפגשים לעיתים קרובות יותר עם המוות ועם הבדידות. קשיש שבן זוגו נפטר והוא נשאר לבד עשוי ללקות בדיכאון. באופן כללי יותר קשישים מדווחים על קושי להתמודד עם המוות המתקרב, תהליכי אבל פתולוגיים ואפילו אובדנות. פסיכוגריאטר יכול להתאים תרופות פסיכיאטריות, וכן להמליץ על טיפול נפשי שיכול להועיל בהתמודדויות הללו.
- הענקת מידע: פסיכוגריאטרים מכירים את זכויותיהם של הקשישים וכן את זכויותיהם של הסובלים ממחלה נפשית, את השירותים המותאמים להם ומגיעים להם על פי חוק, ובכלל את כל ההיבט המשפטי של הזקנה. בכך יכולים הפסיכוגריאטרים לרכז חלק נכבד מההתמודדויות הנדרשות מהקשיש ובני משפחתו.
סוגי התערבויות פסיכוגריאטריות
פסיכוגריאטר עשוי להיות מקביל לרופא משפחה בגיל מבוגר. כמו שכל אדם פונה לרופא המשפחה כאשר הוא מרגיש לא טוב, כשעליו להתייעץ בעניינים רפואיים, כך קשישים יכולים לפנות לפסיכוגריאטר שמכיר טוב יותר את הבעיות האופייניות להם ואת דרכי הטיפול המתאימים.
בפועל, התערבויותיו יכולות להיות זהות לאלה של רופא משפחה. עם זאת, בדרך כלל המעקב על ידי פסיכוגריאטר נעשה לאחר שנוצר קשר בין הקשיש לרופא משום שנעשתה פנייה בעקבות מצב שדרש התערבות דווקא של פסיכוגריאטר (למשל, כאשר יש ירידה בתפקוד או בזיכרון).
על כן, רוב הפסיכוגריאטרים עוסקים בטיפול בקשישים אשר כבר אובחנו כסובלים ממחלות דמנטיות. מחלות אלה לכשעצמן דורשות את כל הידע וההתמחות שיש לפסיכוגריאטר, משום שמדובר בהרבה יותר מטיפול תרופתי. המחלות הדמנטיות דורשות התמודדות נפשית לא פשוטה, הן של החולה והן של בני משפחתו.
הקשיש זקוק ליותר עזרה, ויש להנחות את משפחתו או מטפליו כיצד לסייע לו. על הקשיש ומשפחתו ללמוד כל פעם מחדש התמודדויות נוספות, להשתמש בשירותים קהילתיים נוספים וכד'. הפסיכוגריאטר הוא גם הרופא המטפל בהתקדמות הפיזית של המחלה, וגם המדריך והמלווה בהתמודדות הפסיכולוגית עם המציאות שיוצרת המחלה.
