לכל אדם במדינה יש זכויות – זכויותיו כאזרח, כאדם, כעובד, כהורה, וגם זכויותיו כאדם חולה. כאשר אדם חולה במחלה פיזית, בדרך כלל יש לו מודעות למצב שלו, יכולת לבדוק את זכויותיו ולדאוג לקבלן. אם מצבו הפיזי אינו מאפשר זאת, בדרך כלל בני המשפחה שלו, סביבתו הקרובה, ואפילו הצוות המטפל בו, יודעים ומכירים את הזכויות ועוזרים לו לקבלם.
כאשר אדם חולה במחלת נפש, שמירה על זכויות החולה הופכת למורכבת יותר. הסיבה העיקרית לכך שהיא שאנשים הסובלים ממחלת נפש אינם פנויים לבחון את זכויותיהם, וכן אינם עמידים נפשית על מנת לדרוש אותם, או לנסח את רצונותיהם. לכן שמירה על זכויות של חולי נפש קשה יותר, אך חשובה לא פחות משמירה על זכויותיו האנושיות של כל אדם.
זכויות חולים במחלות נפש
- הזכות הבסיסית של כל אדם חולה, היא לקבל מידע בנוגע למחלה, ובנוגע למצבו. כאשר מדובר במחלת נפש, זכות זו אינה כל כך פשוטה. לפעמים חולים אינם במצב שמאפשר להם להבין. לדוגמא, אדם שסובל מסכיזופרניה, ובחינת המציאות שלו לקויה, לא תופס ומקבל את העובדה שהקולות שהוא שומע אינם אמיתיים או שמחשבותיו אינן הגיוניות. ההסבר לגבי המחלה צריך להתאים למצבו של החולה, וליכולת שלו לתפוס ולהבין.
- זכויות באשפוז: כשאדם מתאשפז כתוצאה ממחלת נפש, הוא זכאי לכל הזכויות אותן מקבל חולה במחלקות אחרות. הוא רשאי לקבל ביקורים, לקבל מידע על התרופות, וזכותו גם להחליט אם לקבל את הטיפול או לא. בבדיקות זכותו לדרוש נוכחות של מלווה.
- זכויות אזרח: זכותו של חולה נפש לשלוח מכתבים לא מצונזרים, וכן לקבל שירותים מעורכי דין.
- ביטוח לאומי: חולים במחלות נפש, המוכרים כבעלי נכות נפשית (40% נכות לפחות), יכולים לקבל קצבת נכות מביטוח לאומי. אחוזי הנכות נקבעים בועדה מקצועית, הכוללת גם פסיכיאטר, המתרשם ממצבו הנפשי של החולה, וממידת ההשפעה על יכולתו לתפקד ולפרנס את עצמו. כאשר הנכות הנפשית מוכרת, ניתן לבקש גם שירותי שיקום, המאפשרים סל שיקום הכולל תוכניות דיור שונות (הוסטלים, דיור מוגן ועוד), עבודה נתמכת ושירותים נוספים.
- מימון טיפול: מערכת בריאות הנפש הציבורית נותנת טיפול פסיכיאטרי ופסיכותרפויטי לאנשים הסובלים ממחלות נפש בחינם. המרפאות הציבוריות ממומנות על ידי המדינה. גם קופות החולים מעניקות למבוטחיהן טיפולים פסיכיאטרים ופסיכולוגיים מוזלים. אדם שנזקק לאשפוז פסיכיאטרי, מקבל לכך מימון מלא מהמדינה.
אשפוז פסיכיאטרי
רבות מהשאלות לגבי זכויות חולי הנפש עולות סביב שאלת האישפוז הפסיכיאטרי. נקדים ונאמר, שמרבית המאושפזים במחלקות מאושפזים שם מרצונם. החולים מגיעים למצב נפשי קשה, וזקוקים לעזרה אותה ניתן לקבל באשפוז.
כאשר פסיכיאטר מתרשם שיש צורך באשפוז, אך האדם אינו מעוניין בכך, הוא לא יתאשפז, אלא אם כן יוצא צו לאשפוז כפוי. לא בכל מצב יכול הפסיכיאטר להמציא צו כזה. כדי לאשפז בכפייה, חייב פסיכיאטר מחוזי להתרשם שהאדם מסוכן לסביבה או לעצמו. אשפוז כפוי הוא מוגבל בזמן (אם כי ניתן להאריך את התקופה לעד שלושה חודשים), ובמהלכו ניתן לתת כל טיפול גם במידה והמטופל מתנגד, על פי עמדת הפסיכיאטרים.
שחרור מאשפוז
- זכותו של חולה נפש שאושפז לתקופה של יותר מחודש לקבל הודעה של 48 שעות לפני שחרורו מאשפוז.
- זכותו של חולה נפש שהתאשפז מרצונו להשתחרר תוך 48 שעות מהרגע שהוא מבקש להשתחרר (אלא אם כן הוצא צו אשפוז בכפייה).
- זכותו של חולה נפש לסרב להשתחרר מאשפוז, אלא אם כן פסיכיאטר מחוזי אישר את השחרור. גם במקרה כזה, זכותו לערער על כך.
קראו עוד:
