הפרעות אכילה נחשבות לבעיה קשה 
האופיינית בעיקר לחברות שפע (אין הפרעות אכילה בקרב אוכלוסיות רעבות), בעלת השפעות אישיות, רפואיות, משפחתיות, סביבתיות ותרבותיות קשות.
סוגי הפרעות אכילה
הפרעות האכילה מחולקות להפרעות של הילדות, ולהפרעות שאופייניות לגיל ההתבגרות או לבגרות המוקדמת. בילדות ניתן למצוא הפרעות כמו העלאת גירה (ילדים שאינם סובלים מרפלוקס פיזיולוגי, ומצליחים להעלות את המזון שאוכלים) ופיקה (אכילה של חומרים שאינם מיועדים לאכילה כמו נייר, גיר, חול וכדודמה).
הפרעות אלה הן ספק התפתחותיות ספק נפשיות, והן עשויות לגרום לבעיות קשות בתזונה ובעיכול, ואף להוביל לסכנת חיים. עם זאת, אין מדובר בהפרעות שקשורות לדימוי גוף או למשקל. ההפרעות המופיעות בגיל ההתבגרות הן המוכרות יותר בתחום הפרעות האכילה. שתי ההפרעות העיקריות הן אנורקסיה נרבוזה ובולימיה נרבוזה.
- אנורקסיה – מצב בו נער או נערה מפחיתים באופן משמעותי את כמות המזון שהם צורכים, במטרה מודעת לרדת במשקל, לעיתים עד כדי הפסקת אכילה מוחלטת. למרות ירידה דרסטית במשקל והגעה לרזון קיצוני, הנערה ממשיכה להרגיש שמנה, ולעשות הכל כדי להמשיך לרדת במשקל, כולל הקאות, עיסוק מוגזם בספורט ועוד. העיסוק באוכל ובקלוריות הוא כפייתי, ונעדר בוחן מציאות תקין.
- בולימיה – מצב בו הנער או הנערה עסוקים מאוד בדימוי הגוף ובמשקל, ובדרך כלל נמצאים בעיצומה של דיאטה חריפה יותר או פחות. הבולימיה מתאפיינת בהתקפים (בולמוסים) של אכילה כפייתית, בה מחסלים כמויות אדירות של מזון בזמן קצר מאוד, ולאחר מכן מתרחש אקט של טיהור הגוף על ידי הקאות, נטילת חומרים משלשלים ומשתנים וכד'. בניגוד לאנורקסיה, בדרך כלל משקל גופם של החולים נשאר תקין, ואפילו עולה מעט. אך נזקי הבולימיה גדולים משום הנזק שנעשה למערכות העיכול, לפעילות הלב ולמאזן החומרים בגוף בגלל ההקאות החוזרות.
- אכילה כפייתית – הפרעת אכילה בה ישנם התקפי זלילה בלתי נשלטים, שכאילו באים ללפצות על מצוקה פנימית שמטרידה את נפשו של האדם. בניגוד לבולימיה, בהפרעת אכילה זו אין טקס טיהור כגון הקאה או שימוש בחומרים משלשלים, רק אכילה מרובה ובלתי נשלטת.
- הפרעת אכילה סלקטיבית – מתבטאת בבררנות קיצונית של אוכל ואכילה של מאכלים מסוימים וספציפים, מבלי להיפתח, לנסות ולאכול מאכלים נוספים. הפרעה זו מתבטאת לעיתים בחרדה חברתית, היא עלולה לפגוע בגדילה, להביא לתזונה לקויוה ועוד.
הפרעות אכילה יכולות להופיע בכל שלבי החיים, וכן גם בעת הריון, בייחוד אם האם סבלה קודם לכן מהפרעת אכילה.
גורמים להפרעות אכילה
הפרעות אכילה נגרמות ככל הנראה משילובם של מספר גורמים, ביחס משתנה בין חולה לחולה.
- הגורם האישיותי: הסובלים מהפרעות אכילה מתאפיינים במבנה אישיותי הנוטה לאובססיביות, פרפקציוניזם ושאיפה לשלמות.
- הגורם המשפחתי: בעיות וקונפליקטים בתוך המשפחה עשויים לגרום לנערות למצוא את המקום היחיד בו יש להן שליטה מלאה- מה שנכנס לפה שלהן.
- הגורם הסביבתי והתרבותי: החברה המערבית מציבה בפני נערות מודל יופי בלתי אפשרי כמעט. הערצת הרזון, שלעיתים מתבטאת גם בדרישה בפועל לאבד משקל, הופכים את נושא האכילה לנושא מדובר מאוד, והעיסוק הסביבתי באכילה ובדימוי הגוף הופך למשמעותי מאוד עבור בני נוער.
סימפטומים
כאמור, הסימפטומים המרכזיים של הפרעות אכילה הן עיסוק מוגבר ואובססיבי באוכל, קלוריות, ודימוי הגוף. באנורקסיה ניתן לראות רזון קיצוני, סירוב לאכול, התנהגויות שמטרתן להפטר מקלוריות כגון הקאות, נטילת חומרים משלשלים וספורט, החולים מתארים את גופם כשמן ודוחה. פעמים רבות מלווה האנורקסיה בסימנים של דיכאון. כמו כן, ישנן תופעות פיזיולוגיות כגון הפסקת המחזור, שיעור יתר על הגוף, נשירת שערות הראש, הפרעות לבביות, עצירות כרונית ועייפות.
בבולימיה אין בדרך כלל שינויים משמעותיים במשקל, אך קיים עיסוק יתר באוכל, תפיסות שליליות לגבי הגוף, והתנהגויות להפטרות ממשקל כמו הקאות ושילשולים. מספר פעמים בשבוע מתקיימים בולמוסים של אכילה, בהן נצרכת כמות קלוריות בלתי סבירה (בדרך כלל עוצרים רק כאשר לא מוצאים יותר אוכל במקרר ובארונות). הסימנים הפיזיולוגיים עשויים להיות הפרעות בקצב, שינויים הורמונליים, נשירת שיער והפרעות קצב (בגלל פגיעה במאזן המלחים בגוף).
אבחון
אבחון הפרעות אכילה נעשה על ידי רופא כללי או פסיכיאטר. על מנת לאבחן אנורקסיה, יש להראות כי משקלה של החולה נמצא ב-20% נמוך יותר מהמשקל המינימלי התקין ביחס לגילה וגובהה. כמו כן, אצל בנות יש להראות הפסקה של המחזור החודשי. לאבחון בולימיה יש להראות דפוס של אכילה בולמוסית החוזר על עצמו בתדירות של מספר פעמים בחודש, ומלווה בהקאות (כאשר אין הקאות תוגדר ההפרעה binge- eating).
טיפול בהפרעות אכילה
הסובלות מהפרעות אכילה בדרך כלל מנסות להסתיר את ההפרעה, משום שהן יודעות שהסביבה תנסה למנוע מהן ירידה במשקל או הקאות. לכן קשה לגייס אותן לטיפול, ובדרך כלל הן אמביוולנטיות- רוצות להחלים, אך לא רוצות לעלות במשקל. הטיפול כולל תמיכה מדיאטנית, שמטרתה לעלות במשקל, ולמנוע מוות ברעב. בנוסף, טיפולים פסיכותרפוייטים שמטרתם לחזק את דימוי הגוף, ולתמוך בקושי שבפרידה מהמחלה.
קראו על טיפול יעיל בהפרעות אכילה באמצעות היפנוזה
