הפרעה טורדנית כפייתית – מהם הסימנים להפרעה?

כמה פעמים קרה לכם כי אחרי שנעלתם את הבית, חזרתם חזרה לבדוק שהוא נעול? או למשל חשבתם שהשארתם את הגז דולק, למרות שכיביתם אותו בוודאות?

סביר להניח שאתם לא מאלו שסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית, הפרעה מאובחנת השייכת לאנשים שמבצעים פעולות בסיסיות באופן אובססיבי כמו הליכה ופתיחה של דלת מספר פעמים בכמה דקות בודדות, סידור חפצים בדיוק ובצורה מושלמת בשעות ספציפיות וכן הלאה.

אם אתם רוצים לבחון אם אתם או מישהו שאתם מכירים סובל מהפרעה טורדנית כפייתית, הנה כמה מהסימפטומים שאתם חייבים להכיר –

הפרעה טורדנית כפייתית (או בלעז – אובססיבית קומפולסיבית, Obsessive Compulsive Disorder- OCD) הינה הפרעה חרדה המתבטאת במחשבות אובססיביות והתנהגויות כפייתיות. היות וההפרעה מתבטאת בהתנהגות חיצונית בולטת, קל יחסית לאבחן אותה.

במאמר נסביר על הפרעה טורדנית כפייתית, מהם תסמיניה, כיצד ניתן לזהות האם אתם סובלים מההפרעה, איך מטפלים בהפרעה, כיצד מתמודדים איתה ועוד.

2 חלקים להפרעה: טורדנות וכפייתיות

OCD, כפי שנובע משמה, מתחלקת לשני חלקים עיקריים. החלק הטורדני (אובססיבי) הוא חלק שקשור לקוגניציה, למחשבות. מחשבה טורדנית היא מחשבה חוזרת ומציקה, שהאדם מרגיש שנכפית עליו והוא לא יכול להפטר ממנה.

החוויה הנורמאלית היא כמו ש"נדבקים לשיר", ולא מצליחים להפסיק לשיר אותו. אך המחשבה הטורדנית היא מחשבה מעוררת חרדה, והאדם האובססיבי לא מצליח להפסיק לחשוב אותה, גם אם הוא רוצה בכך. דוגמא נפוצה היא מחשבה אובססיבית שקשורה לנקיון וסטריליות- האדם כל הזמן חושב איפה יש חיידקים, איך הוא עלול להדבק בחיידק, מה חיידקים יכולים לעשות לו וכדומה.

החלק הכפייתי (קומפולסיבי) הוא חלק התנהגותי, והוא נובע מתוך המחשבות הטורדניות. מכיוון שהמחשבות הטורדניות מעוררות חרדה, האדם עסוק במציאת התנהגויות אשר יפחיתו את רמת החרדה. בדרך כלל, ההתנהגויות הכפייתיות מצליחות להוריד את החרדה (לעיתים רק עד רמה מסוימת) רק לזמן קצר, ומייד חוזרות המחשבות האובססיביות, ושוב יש צורך בהתנהגות מפחיתת חרדה.

בעצם האדם כבול בתוך סט של התנהגויות שעליו לחזור עליהן שוב ושוב ושוב על מנת לא לחוש את רמת החרדה הגבוהה. ההתנהגויות עשויות להיות קשורות ישירות למחשבה (למשל- נטילת ידיים כדי להימנע מחיידקים), או טקסיות (למשל- נעילת הדלת חמש פעמים לפני שיוצאים מהבית).

מהם הסימפטומים של OCD?

כדי לאבחן OCD יש להבחין או באובססיביות או בקומפולסיביות. אובססיה כוללת 4 מרכיבים: מחשבה או דחף חוזר, בלתי תואם ומעורר חרדה, שאינם קשורים לדאגה או בעיה מציאותית. האדם מנסה לדכא או לצמצם את המחשבה הזו באמצעות חשיבה על משהו אחר. האדם מודע לכך שמדובר במחשבה שלו, ולא חושב שזו מחשבה שהושתלה לו מבחוץ (במקרה כזה תאובחן פסיכוזה).

עם זאת, המחשבות הן אגו- דיסטוניות, כלומר האדם לא מזוהה איתן, לא רוצה אותן, מרגיש שהוא לא יכול לשלוט במחשבות כרצונו. האובססיות הנפוצות קשורות לניקיון, לספקות וטרדות מעניינים יומיומיים שוליים (האם נעלתי את הדלת? האם כיביתי את הגז?), לסדר נוקשה (חייבים שדברים יהיו מונחים בסדר מסוים), ודחפים אגרסיביים או מיניים.

כפייתיות כוללת שני מרכיבים: התנהגות חזרתית פיזית או מנטאלית שהאדם מרגיש שהוא חייב לעשות כדי לשלוט במחשבה, או כדי לעמוד בחוקים נוקשים, שמטרתם למנוע או להקטין דחק תוצאה מאיימת, כאשר ברור שאין קשר מציאותי בין הפעולה לבין התוצאה, או שהפעולה מוגזמת.

בשלב כלשהו, האדם מבין שהמחשבות או ההתנהגותיות שלו אינן הגיוניות, ובכל זאת הוא לא יכול לשלוט בהן. האובססיות והכפייתיות גורמות לקושי וללחץ, הן גוזלות מהאדם זמן יקר- לעיתים את מרבית זמנו (ובכל מקרה יותר משעה ביום), או שהן מפריעות באופן מובהק לתפקודו היומיומי הנורמאלי (בחברה, בעבודה או בלימודים).

טיפול בהפרעה טורדנית כפייתית

אפשר לטעון ש-OCD היא הפרעה שנמצאת על רצף. יש אנשים "נורמאלים" אשר מתאפיינים ביותר מחשבות אובססיביות והתנהגותם בהתאם, אך הם מצליחים לתפקד כרגיל, הם אינם מאובחנים (וגם לא עומדים בקריטריונים) ולא מבקשים טיפול. ככל שההפרעה חמורה יותר, מטרידה יותר, ומעוררת יותר חרדה ויותר פגיעה בתפקוד, כך שהסיכוי שהחולה יגיע גם לטיפול פסיכיאטרי עולה.

למעשה, הטיפול המקובל ביותר ב- OCD הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי, אשר מנסה להפחית את הקוגניציות המטרידות ולהחליפן, ולעצור את ההתנהגות הבעייתית. הטיפול הפסיכיאטרי הוא טיפול נלווה,שמטרתו להוריד את רמת החרדה באופן שהאדם יוכל בכלל להתחיל בתהליך טיפולי.

תרופות נוגדות חרדה ותרופות נוגדות דיכאון (אשר גם להן השפעה טובה על רמת החרדה) מאפשרות לאדם להגיע לרמת רגיעה שמאפשרת לו להתמודד עם החרדה שמעורר הטיפול והניסיון להפסיק את ההתנהגויות שמטרתן, במקור, להפחית חרדה. התרופות הנפוצות ביותר, והבטוחות ביותר בשימוש כיום הם מקבוצת ה-SSRI, וכוללות את הציפרלקס, סרוקסט, לוסטרל ופרוקסיל. כל תרופה וכל חולה דורשים מינון שונה על מנת להגיע לתוצאות אופטימליות.