היפנוזה היא מצב תודעה לא רגיל שכולל שינוי של תפיסה, זיכרון, מוטיבציה ושינוי התחושה של שליטה עצמית. במצב היפנוטי האדם מגיב להשאה (שנקראת גם סוגסטיה), שהיא תהליך של שידול, כך שקיימת התנהגות באופן מסוים בעקבות התהליך הזה, לעיתים תוך תחושה שההתנהגות מתבצעת ללא כל מאמץ מודע.
חוקרים תחילה סברו שבזמן היפנוזה המטופל נכנס למצב של טרנס, מצב ששונה מהתודעה בזמן ערות. חוקרים אחרים ראו את המצב ההיפנוטי באור שונה לפיו מדובר במצב שנועד לרצות את המהפנט, והמטופל לא באמת נכנס למצב של שינוי תודעה אלא מזייף זאת.
תהליך ההיפנוזה
השלב הראשון בהיפנוזה הוא השאה היפנוטית שהיא סדרת צעדים שמטרתן היא הפחתת הסחות דעת חיצוניות תוך יצירה של מיקוד בדברים מסוימים בלבד. תהליך זה נעשה על ידי כך שמעודדים את המטופלים לדמיין מצבים מסוימים או לשחזר חוויות מסוימות שקרו להם.
ככל שחוזרים על תהליך זה שוב ושוב, הוא הופך להיות סוג של התניה וכך ניתן להכניס את המטופל למצב היפנוטי בקלות. מרבית המטופלים נכנסים למצב ההיפנוטי על ידי הרגעה והרפיה של הגוף אולם חלקם נכנס למצב זה דווקא על ידי דמיון של פעילויות אקטיביות כמו ספורט.
היכולת להתהפנט
- היכולת להתהפנט שונה מאדם לאדם. חלק מהאנשים מצליחים בקלות להיכנס למצב היפנוטי ואילו אחרים מתקשים בכך.
- היכולת להתהפנט היא תכונה יציבה. מחקר מסוים בחן את היכולת של נבדקים להתהפנט (מדגם של כ-50 אנשים) בשתי נקודות זמן שונות בחייהם שהיו בהפרש של 25 שנים זו מזו. התוצאות הצביעו על מתאם גבוה מאוד בין היכולת להתהפנט בשתי נקודות זמן אלה, כך שסביר להניח שאדם שהצליח להתהפנט בתור ילד יוכל גם לעשות זאת בהיותו מבוגר.
- ילדים נוטים להיות בעלי יכולת טובה יותר להתהפנט בהשוואה למבוגרים.
- סמוך לגיל ההתבגרות הוא הזמן בו היכולת להתהפנט היא הטובה ביותר ולאחר מכן יכולת זו מתחילה לרדת.
- אין קשר בין היכולת להתהפנט לבין משתני אישיות אחרים כמו קונפורמיות. משתנה האישיות שנמצא בקשר החזק ביותר עם היכולת להתהפנט הוא היכולת להתמסר לחוויה, כלומר לאבד קשר עם העולם האמיתי, איבוד של תחושת זמן ומקום. יכולת זאת היא מיוחדת מאד ומאפיינת אנשים עם דמיון מפותח.
- מי שיש לו יכולת טובה להתהפנט ניחן באזורים גדולים יותר של כפיס המוח, שממלא תפקיד בעיכוב של גירויים בלתי רצויים.
התועלת הנובעת מהיפנוזה
השאלה המרכזית בנוגע לתועלת הנובעת מהיפנוזה היא האם המהופנטים מבצעים את מה שמבקשים מהם בזמן ההיפנוט בגלל שלא נעים להם לא לרצות את המטפל או שהם אכן חווים חוויה מיוחדת שמביאה אותם למקומות חדשים בתודעה ולהיכרות עצמית עמוקה יותר.
על מנת לתת מענה לשאלה זו נערך ניסוי בהן נחלקו המשתתפים לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה עברה תהליך היפנוזה אמיתי. בקבוצה השנייה היה תהליך היפנוזה מדומה, כלומר המשתתפים האמינו כי הופנטו למרות שלא הופנטו.
בשלב השני הנבדקים נחשפו לצלילים והתבקשו לדרג את עוצמתם. ממצאי הניסוי העלו שהדיווחים של הנבדקים שהופנטו כללו טווח רחב יותר של תגובות – מה שהם אמרו היה קרוב יותר לחוויה האמיתית שלהם ולא ניסיון לרצות את הנסיין בלבד.
היפנוזה נמצאה כשיטה יעילה ביותר לצורך הפחתת כאב כיוון שהיא מאפשרת ניתוק מהחוויה של כאב. ביומיום כאב מתעצם עקב חוויות של חרדה ופחד ובכוחה של ההיפנוזה לרפא את הכאב באמצעות הכנסה של המהופנט למצב תודעה בטוח יותר או תרגיל בו מדמיינים את הכאב כמשהו שאיננו מחובר לגוף וכך הכאב יכול להתנתק מהגוף ולהיות מבודד.
בנוסף לכך, היפנוזה נמצאה ככלי יעיל לטיפול בפחדים ובפוביות, בהתמכרויות, בהרזיה, בבעיות הזדקנות ובביצועים שקשורים בספורט.
