מוות של אדם קרוב הוא, ברובם המוחלט של המקרים, אירוע קשה, מטלטל נפשית, שהשלכותיו יכולות להיות גם ארוכות טווח על הרגשות, התחושות והמחשבות שמלוות את האדם.
התחושות הראשוניות שעולות עם מותו של אדם קרוב מכונות אבל, ובתקופה הראשונה לאחר המוות האבל נחשב לנורמאלי, ואף רצוי. דיכאון לאחר מותו של אדם קרוב יאובחן רק במקרים מסוימים, כפי שיפורט בהמשך.
בין אבל לדיכאון
במסורת היהודית ישנה התייחסות לאובדן ולאבל בצורה שיש בה הכרה יפה בתהליכים הנפשיים שעוברים על האדם. בשבוע שלאחר המוות ("השבעה"), האבל מוקף באנשים שתומכים בו ברגעים של קבלת הבשורה, עיכולה, הזעזוע.
השבעה מאפשרת לאדם שאיבד קרוב להיות מוקף ונתמך, ולא להתמודד עד הסוף עם הליכתו של הקרוב. לאחר השבעה, מגדירה ההלכה את 30 הימים הראשונים. בימים אלה האדם מתחיל ללמוד כיצד נראים חייו ללא קרוב המשפחה. הוא כבר לא עטוף לחלוטין, הוא כבר חוזר לרמה כלשהי של תפקוד, אך עדיין יש הבנה והכרה בכך שהוא נמצא בתחילתו של תהליך אבל.
סממנים חיצוניים (כמו גידול זקן, למשל), הופכים את האבל הפרטי למשהו שניתן לראות מבחוץ, ולהתייחס אליו בהתאם. התקופה הבאה המוגדרת היא של שנה. במהלך השנה הפרט כבר נכנס לשגרה חדשה, אך יש הכרה בכך שהוא עדיין בעיצומו של אבל.
גם המגדיר הפסיכיאטרי האמריקאי של הפרעות הנפש (DSM-IV) הכיר בהבחנה בין דיכאון (שהוא פתולוגי), לבין אבל (שהוא נורמטיבי). גם כאשר מתקיימים סימפטומים של דיכאון, לא ניתנה אבחנה כאשר היה זה בתקופה של פחות משנה לאחר אובדן של אדם קרוב.
יחד עם זאת, במגדיר החדש (DSM-5), כבר ישנה הכרה בכך שגם במהלך תקופת אבל עלול להתפתח מצב דיכאוני, שחורג מתחומי הנורמה של עיבוד אבל.
סימפטומים
אם כך, מה בעצם מבחין בין דיכאון "רגיל", אבל "נורמטיבי", ודיכאון בעקבות אובדן של אדם קרוב? בעצם, לא כל כך הרבה, מלבד העוצמה, המשך, והפרוגנוזה.
במצבים של דיכאון התחושה הסובייקטיבית הכללית היא של עצבות גדולה, לעיתים מלווה גם בכעס או בעצבנות. האדם מרגיש שעולמו חרב, שאין לו תקווה ואין לו עתיד. לעיתים עלולות לעלות מחשבות על מוות, ואפילו ניסיונות אובדניים.
תחושות דומות עשויות להתקיים גם באבל, אך בדרך כלל העוצמה מוגבלת לתקופה הראשונית, המחשבות האובדניות נוטות להיות כלליות ולא ספציפיות (ללא תוכניות של ממש, ובדרך כלל ללא ניסיונות), והתחושות הולכות ודועכות עם הזמן.
למעשה, כאשר התחושות לא דועכות, ואף מתחזקות, כאשר הרגשות השליליים והמחשבות השליליות מוכללות על כל תחומי החיים ולא רק על נושאים הקשורים לאובדן, כאשר הפעילות היומיומית מצטמצמת והולכת, כאשר שום דבר לא גורם עוד להנאה, ניתן להניח שהאדם כבר לא מתמודד עם אבל רגיל, אלא שהוא גולש למחוזות הדיכאון.
אבחון וטיפול
כאשר אדם מאבד אדם קרוב אליו, חשוב שהסביבה תהיה רגישה ועוטפת, ותנסה להבחין כיצד מתקדם תהליך האבל. בדרך כלל הסביבה תבחין לפני הפרט, שהאבל אינו מעובד, שתחושת האובדן אינה מתקהה כפי שקורה בדרך כלל עם הזמן ושהעצבות הולכת ומתגברת ומשפיעה על תפקוד.
מומלץ מאוד בשלב זה לפנות לייעוץ מקצועי אצל רופא משפחה, פסיכולוג או פסיכיאטר, על מנת לעזור לאדם להתמודד עם הקושי. אבל שהופך לדיכאון עשוי להתבסס גם על חוויות או תחושות מהעבר שמועצמות, מתחזקות, ואף מקבלות אפשרות "לגיטימית" לביטוי כתוצאה מהאובדן. טיפול יתייחס הן לאובדן הקונקרטי, והן לגורמים ותוצאות נרחבים יותר שעשויים היו להוביל למצב, או להיות מושפעים ממנו.
