כאשר מדברים על גמילה, בדרך כלל האסוציאציה הראשונית היא גמילה מסמים או מאלכוהול.
אנחנו נוטים להתייחס לתרופות כאל חומרים בטוחים, אותם צורכים במקרה הצורך על פי מרשם רופא, ובוודאי שאין סכנה להתמכר אליהם. השפה האנגלית מדייקת יותר. המילה drug מתייחסת גם לסמים מסוכנים ולא חוקיים, וגם לתרופות.
ואכן, יש תרופות שאפשר להתמכר אליהן. לפעמים ההתמכרות היא פסיכולוגית (כלומר, מבחינה פסיכולוגית קשה לתפקד ללא התרופות), ולפעמים ההתמכרות היא פיזיולוגית. התמכרות פיזיולוגית כוללת תלות בתרופה, צורך במנות הולכות וגדלות, והופעת תסמיני גמילה עם הפסקת השימוש.
ההבדל בין גמילה מסמים לגמילה מתרופות בכלל, ותרופות פסיכיאטריות בפרט, היא שהאדם התחיל את השימוש בתרופות משום שהיה לו צורך בהן. קשה לעיתים להעריך האם לאדם אין צורך יותר בטיפול התרופתי, או שמא יש לו צורך בטיפול, אך הנזק הנגרם לו מטיפול מסוים עולה על התועלת שבו.
תרופות פסיכיאטריות ממכרות
ישנן תרופות פסיכיאטריות שהתלות שנוצרת בהן ידועה מראש. תרופות אנטי פסיכוטיות למשל, הן תרופות שיוצרות תלות. אך בדרך כלל התלות הזו נובעת מכך שעם הפסקת הטיפול התרופתי, חוזרים הסימפטומים הסכיזופרניים הקשים.
לעומת זאת, תרופות ממשפחת נוגדי החרדה בנזודיאזפינים (בקיצור- בנזו) הן תרופות ממכרות, הן יוצרות סבילות, ואפילו תסמיני גמילה. הבעיה נוצרת כאשר אדם מקבל תרופה במינון מסוים, אך המינון הזה מפסיק לעזור לו לאחר תקופה כלשהי.
הוא מעלה ומעלה את המינון של התרופה, עד שנוצרת התמכרות של ממש, כאשר התרופה כבר אינה מועילה למטרה שלשמה ניתנה מלכתחילה. במצבים כאלה צריך האדם לעבור תהליך של גמילה.
תהליך הגמילה מתרופות פסיכיאטריות
כאשר מדובר על גמילה מסמים, ברור לחלוטין שהפסקת השימוש צריכה להיות חדה ומוחלטת. "מהיום אין יותר סמים". לא יעלה על הדעת שמרכז גמילה ייתן לנגמלים מנות קטנות של הרואין או קוקאין בתהליך הגמילה.
עם זאת, גמילה מתרופות פסיכיאטריות לא יכולה להיעשות באופן חד ומוחלט, משום שתופעות הלוואי שעלולות להתעורר הן מסוכנות מאוד, ואין תרופות שאפשר לתת על מנת להבטיח את התהליך. בדרך כלל המטופלים מקבלים סיוע באמצעות תרופות פסיכיאטריות ומשככי כאבים על מנת להתמודד עם תסמיני הגמילה.
השלב הראשון בגמילה הוא החלטה מקצועית של פסיכיאטר לגבי המינון הרצוי והמומלץ של אותה תרופה. זהו היעד שנקבע למטופל ספציפי. לאחר מכן, מתחילים בהפחתה הדרגתית של התרופה עד שמגיעים בצורה בטוחה ליעד שנקבע.
תופעות לוואי
להפסקת השימוש בתרופות פסיכיאטריות עשויות להיות תופעות לוואי נוספות, מלבד חזרה של הסימפטומים בהן התרופות מטפלות. לעיתים תסמיני הגמילה הם תמונת מראה של השפעת התרופה- הפסקת כדורי שינה גורמת לפגיעה משמעותית בדפוסי השינה. הפסקת תרופות מייצבות מצב רוח עלולה לגרום למאניה, וכדומה.
אנשים שהינם מכורים לתרופות פסיכיאטריות סובלים למעשה מתחלואה כפולה (כלומר, התמכרות לחומרים יחד עם מחלת נפש). ככאלה, תהליך הגמילה בהכרח יהיה מורכב יותר. הצוות המטפל חייב להמשיך להתייחס למחלה של הפרט, שבגינה החל בנטילת התרופות מלכתחילה.
הורדה בכמות התרופות עשויה בהחלט לגרום לעלייה בסימפטומים של דיכאון, סכיזופרניה או חרדה מהם סבל המטופל. חייבים להתייחס לחלקים הרגשיים והפסיכולוגים בעיקר בתהליך גמילה מסוג זה.
היבט נוסף שדורש התייחסות בתהליך הגמילה הוא ההיבט הסביבתי-סוציאלי. אנשים בעלי מערכות תמיכה רחבות, חברים או בני משפחה קרובים, יכולים להיעזר יותר בסביבתם על מנת למצוא פתרונות ודרכי התמודדות חלופיים.
אנשים שחסרים את אותה מערכת חברתית תומכת עלולים להתקשות יותר במציאת פתרונות חלופיים, והסיכוי שיחזרו לשימוש מסיבי בתרופות הפסיכיאטריות כדרך לפתרון בעיות- עולים.
