מחלות פסיכיאטריות הן מחלות של הנפש, אשר גורמות לשינויים התנהגותיים קשים ביותר ובעיקר להפרעה בשיפוט. החולים במחלות אלה לא מסוגלים לתפקד כראוי, סובלים מקשיים משמעותיים בחיי היום יום ונאלצים להשתמש בתרופות מסוגים שונים על מנת לאזן את מצבם ולשלוט במחלתם.
טיפול בתרופות פסיכיאטריות ניתן באמצעות מרשם בלבד, ואך ורק על ידי פסיכיאטר. על מנת לקבל את התרופות האלה יש לעבור הערכה פסיכיאטרית מלאה אשר כוללת לעיתים מספר מפגשים, במטרה להבין את המצב הנפשי ולהתאים את התרופה בצורה הטובה ביותר.
התרופות הפסיכיאטריות הכרחיות לחלק מהמטופלים
במקרים מסוימים, הטיפול הרפואי הכרחי על מנת לאפשר לחולים יכולת שיפוט סבירה ותפקוד נורמלי. בחלק קטן מהמקרים הפסיכיאטרים, בהם החולים מסכנים את עצמם או את הסביבה, טיפול זה אף יכול להינתן בכפייה.
מצד שני, בחלק מהמקרים התרופות הפסיכיאטריות ניתנות על מנת לשפר את איכות החיים. מדובר במקרים בהם מחלת הנפש קלה ביותר, וטיפול תרופתי יכול להשיג שיפור ניכר באיכות החיים ולהקל על הקושי. מדובר בעיקר במצבים של דיכאון קל, הפרעות חרדה פשוטות או מצבים נוספים אשר לרוב לא מסכנים את חיי החולים וסביבתם.
תופעות לוואי וסיבוכים של תרופות פסיכיאטריות
חשוב לזכור שכל תרופה יכולה לגרום לתופעות לוואי, ולתרופות הפסיכיאטריות תופעות לוואי משמעותיות ביותר, אשר לרוב משפיעות על היענות החולים וגורמות להפסקת הטיפול. במידה ומופיעות תופעות לוואי, חשוב לפנות אל הפסיכיאטר המטפל בבקשה להחליף את התרופות בתרופות מסוג אחר.
בשל מנגנון הפעולה של רוב התרופות, בחלק גדול מהמקרים ההשפעה אינה מופיעה באופן מיידי אלא רק לאחר תקופה מסוימת, ולכן יש להיאזר בסבלנות עד שהתרופות משפיעות. חשוב להבין שמינון תרופתי נמוך מדי יגרום להשפעה לא מספקת, ואילו מינון גבוה מדי יגרום להופעת תופעות לוואי קשות, ועל כן במקרים רבים נאלצים הרופאים לשנות את מינון התרופות ולהתאים אותן על סמך השפעתן הקלינית על המטופלים.
השפעה על האיזון הכימי גורמת לשיפור המצב הנפשי
השימוש בתרופות הפסיכיאטריות מתבסס על העובדה שאחד הגורמים המשמעותיים להופעת מחלות נפש הוא חוסר איזון כימי במוח. הבסיס הביוכימי להופעת מחלות פסיכיאטריות נחקר במשך שנים רבות, וכיום ידוע שהקשר בין חוסר איזון ביוכימי במוח קשור להופעת הפרעות נפשיות שונות. מטרת הטיפול באמצעות התרופות הפסיכיאטריות הוא להביא לאיזון ביוכימי אשר יתרום כמובן לשיפור התסמינים הנפשיים ולשיפור המצב.
המרכיבים הכימיים החשובים אשר קשורים לתסמינים פסיכיאטרים הם דופמין וסרוטונין, כאשר חוסר איזון שלהם מוביל לרוב להפרעות פסיכיאטריות שונות. השימוש בתרופות הפסיכיאטריות מסייע לאיזון רמות הנוירוטרנסמיטורים השונים במוח, ובכך מביא לאיזון המצב הנפשי. מסיבה זו, מינון לא נכון של התרופות האלה יכול לגרום לתופעות לוואי הנובעות מאיזון לקוי של הנוירוטרנסמיטורים המוחיים.
תרופות נוגדות דיכאון
התרופות הנפוצות ביותר בשימוש הפסיכיאטרי הן כמובן התרופות נוגדות הדיכאון, אשר פועלות במנגנונים שונים ואמורות לגרום לשיפור מצב הרוח אצל האנשים הנוטלים אותן. תרופות אלה משמשות מטופלים הסובלים מדרגות שונות של דיכאון, החל מדיכאון קל ועד דיכאון קשה ביותר הכולל נטייה אובדנית.
התרופה העיקרית והנפוצה ביותר מבין משפחת התרופות נוגדות הדיכאון היא ציפרלקס, אשר משמשת כיום מטופלים רבים. בנוסף, קיימות תרופות נוספות כמו פרוזק, טריציקליים ואחרות אשר משמשות פחות כקו הטיפול הראשון כיום, ומתאימות לחלק קטן מהמטופלים.
תרופות נוגדות חרדה
סוג נוסף של תרופות הנמצאות בשימוש נרחב הן תרופות נגד חרדה, כמו ואליום, וואבן וקסאנקס. תרופות אלה מתאימות בעיקר למטופלים הסובלים מהפרעות חרדה שונות, ומסייעות להם להרגעה ולשיפור המצב הכללי. חלק מהמטופלים משתמשים בתרופות אלה רק במצבים המעוררים חרדה, כמו לפני טיסה או לפני מבחן גדול, אך קיימים מטופלים הנאלצים להשתמש בתרופות אלה באופן כרוני.
תרופות אנטי פסיכוטיות
פסיכוזה הוא אחד המצבים הקשים ביותר בעולם הפסיכיאטריה, המתבטא בעיקר בשיפוט לקוי והתנהגות לא סבירה. המחלה הפסיכוטית הנפוצה ביותר היא סכיזופרניה, אך מצבים פסיכוטיים יכולים להופיע גם כמצבים חריפים על רקע גורמים שונים.
תרופות אנטי פסיכוטיות, כמו זיפרקסה, לפונקס, סרוקוול, רספרדל, הלידול ואחרות משמשות להקלה על הפסיכוזה ולשיפור המצב הכללי וחיוניות לחולים פסיכיאטרים רבים. תרופות אלה יכולות להינתן כזריקה (להשפעה מהירה יותר ולהבטחת היענות החולים לטיפול) או ככדורים המשמשים לטיפול מונע ארוך טווח. תרופה נוספת, שאינה נפוצה בארץ היא אטומין, שמיועדת לטיפול בפסיכוזה וסכיזופרניה.
מייצבי מצב רוח
סוג נוסף של תרופות פסיכיאטריות הוא מייצבי מצב רוח, המשמש בעיקר חולים במחלה בי-פולארית (מאניה-דיפרסיה). תרופות אלה, כמו ליתיום, דפלפט וטגרטול משמשות בעיקר לאיזון מצבי המאניה של החולים, ומאפשרות להם לקיים אורח חיים סביר.
