ריטלין היא תרופה המיועדת לטיפול בהפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות ובנרקולפסיה.
ראשית ייסקרו המאפיינים של שתי הפרעות אלה ובהמשך ידובר על המאפיינים הנוספים של הריטלין וכן, היתרונות והחסרונות של השימוש בו.
רטלין לטיפול בהפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות
הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות מתאפיינת בקושי בביצוע של התנהגויות המכוונות למטלה מסוימת. ההתנהגות של הלוקים בהפרעה מתבטאת בפעילות מוגזמת של השרירים, קושי בשמירה על קשב, חוסר עכבות ודברנות יתר.
ההפרעה ככל הנראה קשורה לתת פעילות של מערכות הדופמין, הנוירואפינפרין והגלוטמט במוח.
פעולת הריטלין היא בעיכוב ה"לקיחה מחדש" (הנקרא באנגלית reuptake) של דופמין ושל נוירואפינפרין במוח, מה ששומר על רמות גבוהות של שני הנוירוטרנסמיטורים הללו. ההשפעה של ריטלין דומה במידה רבה להשפעה של קוקאין, אלא שריטלין פחות מסוכן ובעל השפעה למשך פרק זמן ארוך יותר.
מה שמעניין הוא שדווקא חומרים ממריצים כמו ריטלין, המעוררים את המוח, הם בעלי השפעה מרגיעה על ילדים היפראקטיביים. ריטלין מפחית את רמת פעילות היתר ואת הנטיות לחוסר מיקוד ומגביר את הקשב ואת היכולת של הילדים להתרכז. ריטלין אמנם אינו מרפא פעלתנות יתר אבל הוא מפחית את התסמינים של ההפרעה.
יש להוסיף כי ניתן לקחת ריטלין רק מגיל שש ומעלה. תרופה דומה לרטלין היא תרופת קונצרטה. תרופה נוספת לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, שלא כלולה בסל הבריאות היא אדרל והיא תרופה ששייכת למשפחת האמפיטמינים.
רטלין לטיפול בנרקולפסיה
נרקולפסיה היא הפרעת שינה כרונית המאופיינת על ידי עייפות במהלך היום וצורך פתאומי לישון והיא מטופלת בעיקר באמצעות תרופות מעוררות. ריטלין משמש לטיפול בנרקולפסיה כיוון שהוא מגביר את העוררות ואת רמת הביצוע.
יתרונות השימוש בריטלין
אחד היתרונות הבולטים בשימוש בריטלין הוא שרק במקרים בודדים מפתחים המשתמשים בו תלות כלפיו. ברמות של ריטלין הניתנות לצורך טיפול אין תחושת אופוריה שקיימת כאשר צורכים סמים ממריצים אחרים (שלא לצרכים טיפוליים אלא כשימוש בחומרים אסורים) ולכן קשה לפתח כלפיו תלות. אנשים רגישים באופן מיוחד יכולים לפתח כלפיו תלות אולם מדובר במקרים בודדים.
ביקורת על השימוש בריטלין
- כמו תרופות רבות, גם לריטלין ישנן תופעות לוואי כמו נדודי שינה, תיאבון מופחת, סחרחורת וכאבי ראש.
- בדרך כלל קשה מאד לדייק במינון הריטלין, ומינונים גבוהים מדי עשויים לגרום לפסיכוזות פרנואידיות.
- ההשפעות ארוכות הטווח של ריטלין אינן ידועות.
- ביקורת מכיוון קצת אחר היא שהשימוש בטיפול תרופתי ללא שימוש בשיטות נוספות בדרך כלל אינו יעיל כיוון שתרופות לבדן אינן מרפאות הפרעות. ריטלין, באופן ספציפי, היא תרופה הנשארת בגוף מספר מוגבל של שעות (בין 5-8 שעות) ולאחר מכן פגה השפעתה. כך שהיא יכולה להיות יעילה לפרקי זמן קצובים בהם חווה המטופל לחץ גדול יותר, ובכך עוזרת לו להתמודד טוב יותר עם המצב. אולם לאחר מכן הוא יצטרך לחזור ולהתמודד עם המצב ללא התרופה. מכאן שנדרשת מערכת סביבתית מסודרת לצורך מתן תמיכה למטופל. ההישגים המרשימים שנזקפים לזכות שיטות הטיפול הביולוגיות עלולים להסיח את הדעת מהתהליכים הפסיכולוגיים העומדים בבסיס כל הפרעה נפשית ולכן חשוב ליצור את השילוב בין טיפול תרופתי לטיפול פסיכולוגי.
- מחקרים שנערכו בבעלי חיים בחנו את ההשפעה של ריטלין בקרב אוכלוסיות שאובחנו כסובלות מהפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות לעומת אוכלוסיות שאינן סובלות מההפרעה. בקרב האוכלוסייה הסובלת מההפרעה נמצאו שיפורים רבים בתפקוד הודות לשימוש בריטלין, אשר רובם צוינו לעיל. עם זאת באוכלוסייה שאינה סובלת מההפרעה, השימוש בריטלין גרם לשינויים לטווח ארוך במערכות הדופמינרגיות. מכאן שאם ילד מקבל אבחון שגוי כי הוא סובל מהפרעת ליקוי קשב-פעלתנות יתר, הוא עלול להיות בסיכון רב להשפעות לטווח ארוך על התפתחות המוח עקב השימוש בריטלין. כמו כן, מחקרים בבעלי חיים הראו שעכברים שקיבלו ריטלין ללא צורך הפכו ליותר עצבניים ורגשיים.
