הפרעת פיצול אישיות מכונה גם בשמות "הפרעת זהות מנותקת" ו"הפרעת זהות דיסוציאטיבית". הפרעה זו באה לידי ביטוי כאשר אדם אחד מקיים מספר זהויות נבדלות ושונות זו מזו.
הפרעת פיצול אישיות היא אחת מבין הפרעות הניתוק. ניתוק הוא הארגון של פעילות נפשית בערוצים המנותקים מהתודעה המודעת. תהליך הניתוק הוא לא תמיד בעייתי. אם אדם נתקל בסיטואציה מסוימת שקשה לו, חשיבה על דברים אחרים והתנתקות רגעית מהמצב, יכולים להביא לו תועלת רבה.
אולם ניתוק ברמה גבוהה פוגע בשליטה בתפקוד ובהתנהגות. כאשר דבר זה מתרחש, נפגעת היכולת לגשת למידע שבאופן רגיל קל לשלוף אותו מהתודעה. כמו-כן מידע לא חיוני שעלול להזיק יכול לקפוץ באופן בלתי נשלט לתודעה ולהפריע לתפקוד התקין.
כיצד מתבטאת ההפרעה?
הפרעת פיצול אישיות היא הפרעה נפשית שמתארת ניתוק קיצוני שמתעורר בדרך כלל עקב גורמי לחץ. כתוצאה מכך הסובלים מההפרעה מטפחים מספר זהויות נפרדות (לפחות שתיים).
ישנו מעבר, שהוא לרוב תכוף, בין האישיויות השונות. אישיות מסוימת היא לרוב ה"פונדקאית", כאשר האישיויות האחרות שונות מהאישיות הפונדקאית וגם זו מזו. ברוב המקרים מספר האישיויות הולך וגדל עם הזמן.
האישיויות הנוספות לרוב מבטאות חלקים נדכאים באישיות המרכזית, שקשה להם לבוא לידי ביטוי באופן רגיל ומעלות צרכים שלרוב אינם באים לידי ביטוי. במרבית המקרים האישיות הפונדקאית איננה יודעת על יתר האישיויות הגוזלות את מקומה, אולם יתר האישיויות יודעות על קיומה של האישיות הפונדקאית וגם זו על זו.
פעמים רבות ישנה אישיות אחת שיודעת הכל על האחרות ואם היא משתפת פעולה, היא יכולה להיות בעלת ערך רב בטיפול.
השכיחות של פיצול אישיות באוכלוסייה
בעוד שההפרעה זכתה לביטוי תקשורתי נרחב בסרטים ובסדרות, מספר הסובלים מההפרעה שאובחנו בפועל, הוא זעום ביותר. עד לשנות השמונים של המאה הקודמת התגלו קצת יותר ממאה מקרים של אנשים הסובלים מן ההפרעה. כמו כן, יותר נשים מגברים מאובחנות כסובלות מההפרעה.
בנוסף, נמצא ששיעור המאובחנים בהפרעה הלך וגדל באופן דרמטי בשנים האחרונות. יש מספר סברות לעניין זה וביניהן נטייה לאבחן אנשים בהפרעה זו בקלות רבה יותר מצד קלינאים. סיבה מדאיגה הרבה יותר לעלייה היא הגישה הרואה בחברה כנעשית חולה יותר ויותר, עם שיעורי התעללות גבוהים יותר מבעבר בילדים קטנים. סברה זו גם תומכת בממצא לפיו ההפרעה נפוצה יותר בקרב נשים, שכן הן לעיתים קרובות יותר חשופות להתעללות מינית כילדות בהשוואה לגברים.
הגורמים לפיצול אישיות
גורמים חברתיים – ממצאי מחקרים העלו כי המרבית המקרים בהם התגלתה ההפרעה, סבלו החולים מהתעללות בעלת אופי מיני בילדות. ההפרעה מתפתחת כדי שהסובל יוכל לשכנע את עצמו שהוא לא באמת חווה את החוויות הללו, ושיש מציאות אחרת, שמתקיימת באמצעות אישיות נוספת.
גורמים תרבתיים – בחברות בהן רמת הפתיחות והסובלנות גבוהה יותר, נמצא ששכיחות הפרעת זהות מנותקת היא גבוהה יותר.
הטיפול בפיצול אישיות
בדרך כלל הטיפול בפיצול אישיות הוא טיפול פסיכודינמי, טיפול בהיפנוזה וטיפול בתרפיה באמנות. טיפולים אלו יכולים לעיתים להיות יעילים ביחס להפרעות אחרות, אך יש לקחת בחשבון שאלו טיפולים לא פשוטים ודורשים מחויבות ארוכת טווח. כמו כן, טיפול תרופתי איננו יעיל כטיפול בהפרעה.
[1] (Kluft (1993 הציע מודל קונסנסוס תלת שלבי לטיפול בהפרעה. להלן שלושת השלבים:
- ייצוב – קביעת הנורמות של הקשר בין המטפל לבין המטופל.
- עיבוד הטראומה ופירוק הניתוק – בשלב זה קיים השילוב של האישיויות השונות לידי אישיות אחת מגובשת. המטרות בשלב זה הן לטפל בשכחה המשמשת כאמצעי הגנה (כלומר העלאת הזכרונות הכואבים וטיפול בהם בצורה הדרגתית בסביבה תומכת), קישור של זכרונות מנותקים לאירועי חיים אמיתיים וביסוס של קשר בין האישיויות השונות.
- טיפול בשלב שאחרי פירוק הניתוק – בשלב זה מנסים לגשר על הפערים שיצר הניתוק בתפקוד היומיומי אל מול הסביבה של המטופל. זהו שלב לא פחות קשה מן השלב הקודם שכן החסכים שנוצרו, מביאים לקושי רב בהתקדמות הטיפול ולעיתים קרובות מתקיימת רגרסיה למצבים קודמים וחיוביים פחות.
[1] Kluft, R.P. (1993). Basic principles in conducting the treatment of multiple personality disorder. In R.P. Kluft & C.G. Fine (Eds.), Clinical perspectives on multiple personality disorder. (pp. 53-73). Washington: American Psychiatric Press.
ראו גם:
דה פרסונליזציה
