הפרעות החרדה מאכלסות פרק שלם במדריך הפרעות הנפש הפסיכיאטרי האמריקאי (DSM), והן הפרעות מגוונות בהן החרדה עשויה להיות בולטת או מוסתרת, הגיונית או ביזארית, גלוייה או מוכחשת. אך בכל מקרה, החרדה היא חלק חשוב באיטיולוגיה או בסימפטומטולוגיה של כל אחת מהן.
גורם משותף נוסף לכל ההפרעות, הוא המצוקה שהן גורמות לאדם, שעשויה להתבטא הן בתחושות סובייקטיביות (הפרעות החרדה נוטות להופיע בקומורבידיות, או תחלואה כפולה, יחד עם דיכאון), והן בפגיעה ממשית בתחומי החיים התעסוקתיים, המשפחתיים, או החברתיים.
סוגי הפרעות חרדה
נסקור להלן את הפרעות החרדה הנפוצות:
פוביה ספציפית
פוביה היא פחד מפני אובייקט או סיטואציה, מהם רב בני האדם אינם מפחדים, או שהפחד אינו גורם להם למצוקה רבה או לשינוי בהתנהגות. ישנם אנשים המפתחים פוביות מפני בעלי חיים מסויימים, מבחינות, מפני גובה, מטיסות, מחשיפה לדם, נומופוביה – פוביה מהאפשרות התנתקות מהטלפון הנייד ועוד. בחשיפה לאובייקט הפוביה, רמת החרדה של הפרט עולה באופן משמעותי.
על מנת למנוע סיטואציות כאלה, יעשה הפרט הכל כדי להמנע מחשיפה לאובייקט הפוביה, גם אם הימנעות כזו פוגעת באופן משמעותי באיכות חייו ובאפשרויות העומדות בפניו (למשל- לוותר על עבודה אטרקטיבית משום שהמשרד נמצא בקומה גבוהה). יש לציין, שאובייקט הפוביה גורם לשינויים ברמה הפיזיולוגית. כאשר אדם נתקל במושא הפוביה ישנה עוררות יתר של חלקים מסויימים במח, עליה ניכרת בלחץ הדם (מלבד בפוביה מדם, בה לחץ הדם דווקא יורד כאשר נחשפים לדם, ויש סכנה לעילפון), מתח בשרירים ועוד.
חרדה חברתית
חרדה חברתית: חרדה חברתית היא סוג מיוחד של פוביה ספציפית, בו הסיטואציה מעוררת החרדה היא סיטואציה חברתית של חשיפה לאנשים אחרים. ישנם הסובלים מההפרעה שחוששים מעמידה בפני קהל, מכניסה לתוך קבוצה מגובשת, או מדיבור בפרהסיה.
במקרים קיצוניים יותר מתקשים הפובים להמצא בכל סיטואציה חברתית שאינה מוכרת להם או שהיא רחבה מידי עבורם. הפרעה זו כמובן פוגעת באופן קשה ביכולות התפקוד בחברה של הפרט. יש להבחין בין חרדה חברתית לבין ביישנות (שהיא תכונת אופי) או הפרעת הסתגלות (בה אין פחד מהסיטואציה החברתית, אלא קושי להתאים את עצמי לדרישות החברתיות או הסיטואציוניות).
הפרעת חרדה מוכללת
בניגוד לפוביה ספציפית בה החרדה מתעוררת בחשיפה לאובייקט מסויים, בהפרעת חרדה מוכללת החרדה מתעוררת כתוצאה מחשיפה למספר גדול של גורמים, או ללא אובייקט מעורר חרדה ברור. זוהי חרדה "צפה" שנדבקת לאירועים ומיוחסת אליהם, אך בעצם היא חרדה פנימית הנמצאת אצל הפרט ומחפשת גורמים שיעירו אותה.
הסובלים מהפרעת חרדה מוכללת חשים חרדה במשך רוב הזמן, לאורך זמן. לא תמיד ברור להם מדוע הם חרדים, ומה יכול להפסיק את החרדה. במובן זה, הפרעה זו מבלבלת ביותר, משום שאין התנהגות נמנעת או התנהגות טקסית שעשוייה להפחית את רמת החרדה.
הפרעת דחק פוסט טראומטית
הפרעות אלה (כולל את הפרעת הדחק הפוסט טראומטית PTSD, והפרעת דחק אקוטית) מתעוררות כתוצאה מחשיפה לאירוע טראומטי. אירוע טראומטי הוא אירוע מסכן חיים או שלמות הגוף של הפרט או של מישהו קרוב אליו, או כאשר הפרט צופה באירוע שכזה. לאחר האירוע, הפרט מתקשה לעבד את הטראומה, וממשיך לחיות אותה במחשבותיו, רגשותיו והתנהגותו.
PTSD גורמת לסיוטים, עוררות יתר, פלאשבקים, מחשבות חודרניות הקשורות לאירוע, זכרונות חוזרים ובלתי נשלטים, המנעות עזה מכל דבר שעשוי להזכיר את האירוע (גם כאשר הקשרים נעשים מאוד רופפים), ותחושת חרדה קבועה. בחודש הראשון לאחר הטראומה מאובחנת "הפרעת דחק אקוטית", ואבחנה זו משתנה ל-PTSD אם היא לא חולפת לאחר תקופה זו.
הפרעה טורדנית כפייתית – OCD
הפרעה טורדנית כפייתית OCD מתאפיין בסימפטומים אובססיביים, כלומר מחשבות חוזרות ונשנות, וסימפטומים קומפולסיביים שהם התנהגויות שמטרתם להשקיט את האובססיות. האובססיות הן בעצם מייצר חרדה, כאשר הסימפטומים ההתנהגותיים החוזרים והבלתי- אדפטיביים הם למעשה ניסיונות חוזרים ונשנים להשקיט את החרדה.
הקומפולסיה עוזרת לזמן קצר, שאחריה החרדה מתעוררת שוב וחוזר חלילה. אובססיות יכולות להיווצר סביב מגוון רחב של אלמנטים. נפוצות בעיקר אובססיות הקשורות לנקיון או לחרדה מלכלכוך וחיידקים (האובססיבי מרגיש שיש חיידקים ולכלוך בכל מקום, ושעליו לערוך טקסים של נקיון, נטילת ידיים או השמדת חיידקים), אגירה (מתוך חשש לזרוק דברים שאולי יהיה בהם צורך בעתיד, האובססיבי אוגר כמויות עצומות של אשפה) וחששות פרנואידים (המעוררים טקסים של נעילה, בדיקה חוזרת של חוקי בטיחות אדיוסינקרטיים וכד').
ראו גם: חרדת החמצה – FOMO – זן חדש של חרדה מודרנית
