כאשר מופיעים הסימנים הראשונים למחלת נפש אצל בן משפחה, יש להתייחס אליהם ברצינות. טיפול מוקדם עשוי להוביל לתוצאה טובה. יש לעודד את האדם להתייעץ עם רופא כללי או רופא אחר לשם קבלת הערכה. אם בן המשפחה מושפע מהמחלה, יש להחליט לגבי רמת התמיכה והטיפול להם הוא זקוק.
ישנן מחלות נפש רבות כמו: מאניה דיפרסיה, סכיזופרניה, הפרעות אישיות, קלפטומניה ועוד, אשר כל אחת מהן שונה בתסמיניה ובדרכי ההתמודדות שלה. עם זאת, בכל אחת מהמחלות הללו בני המשפחה של החולה צריכים לספק לו תמיכה וסיוע ונדרשים להתמודד אף הן עם המצוקות שמלוות למחלת הנפש של בן משפחתם, בין אם מדובר בהורים, אחים, בני זוג וקרובי משפחה נוספים.
המצוקה אותה חווה בן משפחה אשר סובל ממחלת נפש, עלולה להתבטא בתחושות אשמה, כעס או בושה. הכרה ברגשות אלו היא הצעד הראשון בדרך לפתרונן. יש להבין כי המחלה אינה מגיעה עם רשימת אשמים וכי יש לטפל במצב בהקדם, כולל טיפול בבן המשפחה אשר מטפל בחולה.
על המטפל להחליט מה רמת התמיכה והטיפול אותם הוא מסוגל לספק. יש להסביר זאת לבן המשפחה החולה, כמו גם לרופא הפסיכיאטר המטפל. התנהגות זו תבטיח כי סוג התמיכה אותה לא יכול בן המשפחה לספק, יינתן באופן אחר. יש גם לדון באפשרויות הטיפול המקצועיות העתידיות, על מנת להבטיח המשכיות טיפול יעיל.
התמודדות המשפחה עם מחלת נפש
יש לפתח תכניות מסודרות הניתנות לפעולה על בסיס יומי, עבור בני המשפחה אשר מתמודדים עם מחלת נפש.
- יש לעודד את תחושת המסגרת בחייו של החולה.
- פיתוח שגרה. למשל, הרגלים קבועים לאכילה, ריפוי בעיסוק ופיתוח תחביבים על מנת למנוע שעמום.
- פירוק משימות לצעדים קטנים. למשל, לעודד את החולה להתקלח תוך עידודו להוציא מגבות ולבחור בגדים נקיים בעצמו.
- יש להתגבר על חוסר המוטיבציה של החולה, ולעודד אותו להיות מעורב בפעילויות שונות.
- יש לאפשר לחולה לקבל החלטות בעצמו, למרות שהוא עלול לעיתים להתקשות בכך.
השפעות מחלת הנפש על אחים ואחיות
מחלת נפש עלולה להוביל למגוון השפעות רגשיות על האחים והאחיות של החולה. בין היתר, הם עשויים לחוות תחושות בלבול בשל השינוי הפתאומי בהתנהגות האח, לצד מבוכה מהתנהגותו. הם עלולים אף לקנא ולנטור טינה עקב תשומת הלב המרובה אותה מעניקים ההורים לחולה ואף חוששים שמא תסמיני המחלה ידבקו אף בהם עצמם.
אם אח או אחות אובחנו כלוקים במחלת נפש, האחים הבריאים יכולים לסייע תוך שיתוף כנה של רגשותיהם ועידוד בני משפחה אחרים לנהוג כך. השתתפות בקבוצות תמיכה לבריאות הנפש יקנו להם כלים מעשיים להתמודדות עם המחלה. יחד עם זאת, עליהם להקפיד על שמירת המיקוד בחייהם שלהם וליהנות מהחיים ככל הניתן.
לא משנה כיצד מתמודדים האחים עם מחלת הנפש, עליהם להישמר מלקחת אחריות מוחלטת על מחלת אחיהם והדאגה לרווחתו. עליהם להבין כי הדרך להחלמה טמונה בעיקר בשיתוף הפעולה מצד החולה והם אינם יכולים להכריח אותו ליטול תרופות, או לפתור את כל בעיותיו, למרות הצורך הטבעי לעשות זאת. יחד עם זאת, עליהם להישמר פן התנהגותם תשקף העמדת פנים כאילו המחלה אינה נמצאת כלל.
התמודדות הורים עם ילד הסובל ממחלת נפש
יש להתייעץ עם הרופא, לשאול שאלות וללמוד ככל הניתן על ההתנהגות או התסמינים המדאיגים. אם הילד לומד בבית הספר, יש לשאול את המורה אודות שינויים מדאיגים בהתנהגותו, ולחלוק את הממצאים עם הרופא. יש לזכור כי כל ילד הוא שונה. ניתן לשאול את הילד אם הוא זקוק להערכה נוספת של רופא מומחה אחר. מומחים בתחום הם פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, אחיות פסיכיאטריות ומטפלים התנהגותיים. גם מחנכים עשויים לסייע בהערכת מצבו של הילד.
מחלת נפש של ילד מאובחנת בדיוק באותו אופן כמו אצל מבוגרים. רופא או מומחה לבריאות הנפש מציינים בזהירות את הסימנים והתסמינים. לעיתים קרובות, ילדים אינם מסוגלים לבטא את מחשבותיהם ותחושותיהם, ולכן האבחון עשוי להיות מאתגר.
בעוד שחלק מהבעיות הנפשיות הן קצרות מועד ואינן מצריכות טיפול, מחלות אחרות, כמו למשל אישיות דיכאונית, מתמשכות ועלולות להיות חמורות מאוד. בכל מקרה, קבלת מידע מקיף אודות המחלה והבנת אפשרויות הטיפול וההתמודדות עם ההפרעה או הבעיה, תוביל להתמודדות היעילה ביותר.
