הפרעת מצב רוח דו קוטבית (או בי-פולארית), 
המוכרת יותר בשם "מאניה דיפרסיה" היא הפרעה היוצרת תנודות קיצוניות במצב הרוח של החולה. למעשה, החולה חווה לסירוגין תקופות בהן הוא חש תחושות של עצבות, דיספוריה וסימפטומים של דיכאון, ובתקופות אחרות הוא חווה מאניה- התרוממות רוח, מצב רוח טוב באופן קיצוני עם התנהגויות חסרות שיקול דעת.
שתי נקודות קיצון אלו אינן הסתגלותיות, ועשויות לפגוע בתפקודו של האדם (אם כי, מן הסתם, אנשים די אוהבים את התקופות בהן הם נמצאים במאניה). יש לציין, שלעיתים חולים חווים אפיזודות מעורבות (mixed), בהן מופעים במקביל גם סימפטומים דיכאוניים וגם סימפטומים מאניים.
הפסיכיאטריה מחלקת את ההפרעה הדו-קוטבית לשני סוגים:
- הפרעה מסוג I: מאובחנת כאשר ניתן לזהות אצל האדם אפיזודות מאניות או אפיזודות מעורבות, ובדרך כלל יש גם אפיזודה של דיכאון מג'ורי, אך זה לא הכרחי לאבחון (מכאן נובע, שהפסיכיאטריה אינה מתייחסת למאניה כאל הפרעה בפני עצמה, ותמיד מניחה שהיה או שיהיה גם דיכאון שמעורב בתמונה הקלינית).
- הפרעה מסוג II: מאובחנת כאשר ניתן לזהות אצל האדם אפיזודות דיכאוניות, ולפחות אפיזודה אחת היפו-מאנית (כלומר מאניה בדרגה נמוכה, ללא סימפטומים קיצוניים).
סימפטומים
על מנת לאבחן הפרעת מצב רוח דו קוטבית, יש לאתר קודם כל אפיזודה מאנית, היפומאנית או מעורבת. סוג ההפרעה יקבע לפי אבחנה של אפיזודה דיכאונית. נתאר להלן את הסימפטומים האופייניים לאפיזודות השונות:
- אפיזודה מאנית: מאופיינת בתקופה מובחנת בת שבוע לפחות בה מצב הרוח מרומם וחסר מנוחה. בנוסף, מופיעים לפחות שלושה מבין הסימפטומים הבאים: עליה דרמטית בהערכה העצמית או תחושה של גרנדיוזיות, ירידה בצורך בשינה, דברנות יתר, תחושה שהמחשבות "רצות" מאוד מהר בתוך הראש, מוסחות יתר, עליה משמעותית בפעילות (חברתית, מינית, תעסוקתית), ומעורבות רבה בפעילויות מהנות אך מסוכנות או בזבזניות (למשל- עיסוק בספורט אקסטרים או יציאה למסעות קניות חסרי מעצורים). המאניה, למרות שהיא מהנה, גורמת לפגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי הרגיל של האדם, או ביחסיו הבינאישיים, או שהוא מהווה סכנה ממשית לעצמו. לעיתים יש במאניה מאפיינים פסיכוטיים של אובדן בוחן מציאות והפרעות חשיבה.
- אפיזודה היפומאנית: דומה למאניה, אך בעוצמה נמוכה יותר. מאובחנת כבר לאחר 4 ימים, ובכל מקרה הסימפטומים אינם כוללים מאפיינים פסיכוטיים.
- אפיזודה של דיכאון מג'ורי: מאופיינת בתקופה של שבועיים לפחות, בה יש מצב רוח ירוד או ירידה בעניין או בהנאה המלווים בלפחות חמישה מבין הסימפטומים הבאים: ירידה או עלייה משמעותית במשקל, ירידה או עליה משמעותית בשעות השינה, ירידה או עליה משמעותית בפעילות פסיכומטורית, תחושת עייפות או העדר אנרגיה, תחושת חוסר ערך או תחושות אשמה, קושי בחשיבה או בריכוז, חוסר החלטיות ומחשבות חוזרות על מוות או אובדנות (עם או בלי תוכניות ספציפיות או נסיונות ממשיים).
- אפיזודה מעורבת: כאשר החולה עונה במקביל גם על קריטיונים של אפיזודה מאנית וגם על קריטריונים של אפיזודה דיכאונית כמעט בכל יום במשך שבוע לפחות, ויש בכך כדי לפגוע בתפקודו היומיומי.
טיפול פסיכיאטרי
הפרעה דו קוטבית היא הפרעת מצב רוח, אך היא מסובכת יותר מהפרעות חד-קוטביות. כאשר ניתן טיפול אנטי- דיכאוני, יש סכנה שהמאניה תתעורר באופן קיצוני יותר, ולהפך. בנוסף, אנשים שנמצאים במאניה בדרך כלל אינם מודעים לבעייתיות שבמצב זה, ולא מעוניינים להפסיק אותו. לכן, פעמים רבות, תחילת הטיפול נעשית ביוזמה של אדם קרוב שמבין שמשהו לא בסדר, ולעיתים יש צורך באיזון ראשוני במסגרת של אשפוז.
השלב הראשון בטיפול התרופתי נועד להרגיע את המאניה, ולאפשר לאדם לחזור לפעילות סדירה של שינה ואכילה. ניתן להשתמש בתרופות הרגעה כמו קלונקס או לוריבן. כאשר המאניה קיצונית וכוללת גם מאפיינים פסיכוטיים, נעשה שימוש גם בתרופות אנטי פסיכוטיות כמו זיפרקסה, סרוקוול, ריספרדל וכדומה.
בהמשך הטיפול, יש להגיע לאיזון כך שהאדם לא יחווה את נקודות הקיצון לא של המאניה ולא של הדיכאון. התרופה הידועה ביותר לטיפול בהפרעה דו קוטבית היא הליתיום, שנחשבת יעילה ביותר, למרות שלא ממש מבינים מה השפעתה. תרופה נוספות שנעשה בה שימוש היא דפלפט, שזוהי תרופה לייצוב מצב הרוח. תרופות דומות נוספות הן הליקרביום, ולפורל, טימוניל ועוד. יש לציין, שעבור כל חולה קיים מינון שונה שהשפעתו אופטימלית, ולעיתים לוקח זמן למצוא את המינון המתאים.
