'משבר אמצע החיים' הוא ביטוי נפוץ לזיהוי הפרעת דיכאון בגיל המעבר, אך בעיה רווחת זו מובילה למגוון של תסמינים פיזיים כמו גם הפרעות נפשיות, ובעיקר דיכאון. תקופת גיל המעבר אורכת בערך כשבע שנים, היא פורצת סביב גיל 47 ונמשכת עד סביבות גיל 52.
במהלך גיל המעבר, רמות הטסטוסטרון וההורמונים בגוף פוחתים. כתוצאה מכך, האדם עלול לחוות אובדן ריכוז, רמות אנרגיה נמוכות, עייפות, שינויים בהתנהגות, דיכאון, חוסר חשק מיני ושינויים במצב הרוח. לא ברור אם הגורמים נובעים מהיבטים גנטיים או מאורח חיים.
קיימת נטייה לפטור תסמיני דיכאון כחלק בלתי נפרד מהשינויים המתרחשים בגיל המעבר, אך אין לזלזל בהם. מנקודת מבט של בריאות הציבור, הדיכאון הוא מחלה משמעותית עבור החולים ובני משפחותיהם. זוהי בעיה אמיתית, אך החדשות הטובות הן כי זו בעיה שניתנת לטיפול.
נשים שמגיעות לגיל המעבר נמצאות בסיכון מוגבר לדיכאון, ומחקרים חדשים מציעים מספר ראיות מוצקות ביותר לעובדה לפיה שינויים הורמונליים עשויים להתפתח, לפחות באופן חלקי, לדיכאון. המחקרים בוצעו על נשים בגיל המעבר, ולאף אחת מהן לא הייתה היסטוריה של דיכאון בעברה, אך הסיכון שלהן לפתח תסמיני דיכאון גדל מאוד בשנים אלו.
תסמיני דיכאון בגיל המעבר
ממצאי המחקרים הראו כי הנטייה לפתח תסמינים נפשיים בגיל המעבר עשויה להיות קשורה לגורמים דוגמת רמת השכלה ופעילות גופנית נמוכה.
תסמיני הדיכאון בגיל המעבר כוללים מאפיינים נפוצים כגון:
- מצב רוח דיכאוני הכולל חרדה, עצבנות, ירידה בזיכרון וקושי בריכוז
- איבוד עניין או הנאה בפעילויות שבעבר גרמו להנאה
- תחושת אשמה על אירועים מסוימים בעבר
- תחושת חוסר תקווה וחוסר ערך
- מחשבות על מוות
- הפרעות שינה (שינה מרובה מידי או מועטה מידי)
- שינויים בתיאבון ובמשקל
- גלי חום
- אובדן החשק המיני
- חוסר אנרגיה ועייפות
למרות שסימני ותסמיני הדיכאון בגיל המעבר זהים לגברים ונשים, נשים נוטות לחוות תסמינים מסוימים לעיתים קרובות יותר מאשר גברים. כמו כן, נשים נוטות יותר לחוות תסמינים של דיכאון שאינו טיפוסי.
אבחון דיכאון בגיל המעבר
אבחון בין דיכאון שהוא תסמין של גיל המעבר, או נעוץ בגורמים פסיכולוגיים או פיסיולוגיים, חיוני לשם בחירת הטיפול היעיל. האבחון יהיה בדרך כלל ברור מקבלת התמונה הקלינית, אך הוא עשוי להיות קשה בשלבים המוקדמים של גיל המעבר.
היום פשוט לאבחן דיכאון של גיל המעבר והעולם הרפואי מאופיין בשיפור ניכר כמו גם בהבנת הטיפול למצב זה. בדיקות דם פשוטות מאבחנות את ההפרעה, והטיפול העיקרי ניתן באמצעות תחליפי הורמונים.
טיפול פסיכיאטרי לדיכאון בגיל המעבר
אין צורך לסבול לשווא. דיכאון ניתן לטיפול בכל שלב בחיים.
תרופות נוגדות דיכאון הן אפשרות טיפול חשובה לנשים שנמצאות בדיכאון מתון עד עמוק בגיל המעבר, והן נרשמות לשם הקלה על התסמינים. יש להתייעץ עם הרופא לגבי סוג התרופות המתאימות. תרופות אלו נחשבות כיעילות לטיפול בדיכאון, כולל בתסמיני גיל המעבר, אך יש להתייחס גם אל הגורם ההורמונלי הקשור לתקופה זו.
מספר מחקרים קליניים מצאו כי טיפול בתחליפי הורמונים, ובמיוחד נטילת אסטרוגן, עשוי לסייע במלחמה בדיכאון בשלבים המוקדמים של גיל המעבר. למרות שההקשר המדויק טרם נקבע, טיפול זה עשוי להיות שימושי כאשר הוא משולב עם טיפולים פסיכיאטריים לטיפול בדיכאון. גם במקרה זה, יש לדון בסיכונים וביתרונות של הטיפול עם הרופא.
פסיכותרפיה
לבדה או בשילוב עם תרופות, פסיכותרפיה, המכונה גם 'ריפוי בדיבור', הוכחה כיעילה בסיוע לחולים בגיל המעבר להתמודד עם תסמיני מחלת הדיכאון. שתי גישות, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, ופסיכותרפיה בין אישית, הן יעילות במיוחד לטיפול בדיכאון.
בנוסף, קיימות נשים אשר מוצאות הקלה בשילוב של טיפול פסיכולוגי, המאפשר להן לבטא את רגשותיהן ומהווה עבורן מקום בטוח להתמודדות עם השינויים הנפשיים והגופניים בתקופה קשה זו. בדרך כלל, ילווה טיפול זה בשילוב עם טיפול תרופתי.
