אכילה כפייתית היא אחת מהפרעות האכילה המוכרות פחות בקרב הציבור, למרות שתוצאותיה דווקא מוכרות מאוד. אנשים הסובלים מההפרעה מתאפיינים באכילה מרובה ובלתי נשלטת אשר גורמת, כמובן, לעלייה משמעותית במשקל.
ישנם הרבה אנשים שאוכלים יותר מידי, ועוד יותר הרבה אנשים שמגיעים למצב של עודף משקל, ואפילו עודף משקל קיצוני. לא כולם סובלים מהפרעת אכילה כפייתית או אכילת בינג'. אצל הזללנים הכפייתיים, האכילה מורגשת כבלתי נשלטת, ולעתים אף בלתי רצונית. האדם חש חרדה גדולה ומצוקה פנימית, והדרך היחידה שמצליחה להשקיט, ולו לרגע, את המתח הגדול הזה היא האכילה.
התקף של אכילה עשוי להמשך זמן רב, בו האכלן דוחס לגופו כמויות אדירות של אוכל, מעבר למה שהוא צריך, והרבה אחרי שהוא כבר מרגיש שבע. בניגוד לסובלים מבולימיה, האכלנים הכפייתים לא חשים צורך לטהר את גופם ולהיפטר מכמויות האוכל שדחסו לתוכו. הם מסיימים את התקף הזלילה וזהו – ללא הקאות וללא ניסיונות לרדת במשקל.
הפרעת אכילה זו נובעת בדרך כלל מחוסר יכולת של החולים להתמודד עם רגשות קשים, מחשבות מטרידות והתמודדויות בחיים. האוכל הופך להיות אמצעי התמודדות עם כל תחושה של חוסר נוחות, והרגיעה היחידה יכולה להיות מושגת כשהגוף מפוצץ במזון עודף. אך הרגיעה הזו מאוד זמנית בדרך כלל, משום שהאכילה המרובה, חוסר השליטה וההשמנה גורמים לתחושות אשמה קשה, ולעיתים גם לדיכאון וחרדה נוספת, אשר מעוררת את כל הגלגל מהתחלה.
סימפטומים
יש להבחין בין אכילה כפייתית לאכילה מרובה "נורמאלית", ולבולימיה. אכילה כפייתית מאופיינת בצריכה עודפת של מזון באופן קיצוני לעיתים קרובות (ולא רק בסיטואציות או באירועים מיוחדים) המלווים בתחושה סובייקטיבית שאי אפשר לעצור את הזלילה, ושזה בכלל לא משנה מה אוכלים (כלומר, לא מדובר באכילה מרובה מפני שיש אוכל טעים במיוחד). האכילה בדרך כלל בצורה של התקף, היא מהירה מאוד וגורמת בסופו של דבר לתחושה של לחץ, חוסר נוחות ומחנק (מבחינה פיזית).
יחד עם זאת, הם לא מקיאים ולא מחפשים דרך להפטר מכל המזון הזה (כמו בבולימיה). כן אפשר לראות תקופות של דיאטות קיצוניות. אכילה כפייתית אינה קשורה למצב של רעב, ולכן גם אחרי ארוחה נורמאלית יכול לבוא התקף פתאומי של זלילה, שקשור למעשה רק למצב נפשי.
רוב האכלנים הכפייתיים מתביישים בהתקפי האכילה (שלרוב גם אינם אסתטיים במיוחד), ומקיימים אותם כשהם נמצאים לבד. לאחר מכן הם חשים גועל מעצמם, המלווה בתחושת דחייה, ברגשות אשם ובתחושות דיכאון.
בדרך כלל ניתן לראות אצל אכלנים כפייתים עלייה משמעותית במשקל, אך לעיתים התמונה היא של תנודות קיצוניות במשקל הגוף. האכילה הכפייתית מלווה לרוב בתחושות של דיכאון, ירידה בתפקוד, ולעיתים קרובות גם ירידה בחשק ובתפקוד המיני.
גורמים
לכל הפרעות האכילה ישנו בסיס נפשי, פיזיולוגי וסביבתי- תרבותי. בתרבות המערבית האוכל מהווה גורם מנחם ומפצה. לא אחת הורים מציעים לילדם פיצוי בצורת ממתק. קשיים נפשיים הנובעים מגנטיקה או מחוויות במציאות גורמים לאנשים לחפש הקלה בדרכים המוכרות להם, והם עשויים לפנות אל האוכל לשם כך.
המצב הזה הוא בעצם מעגל שמזין את עצמו, משום שתוצאות האכילה הכפייתית גורמים בתורם לירידה נוספת במצב הרוח ובתחושת השליטה שכל כך חשובה לכל בני האדם, ולכן משמרים ומחריפים עוד יותר את הבעיה וחוזר חלילה. יש לציין שישנם אנשים בעליי נטייה גנטית לפיתוח הפרעות אובססיביות, היכולות להתבטא גם באכילה כפייתית.
טיפול
הטיפול באכילה כפייתית כולל התייחסות הן למאפיינים נפשיים והן למאפיינים פיזיולוגים. במישור הפיזיולוגי, לאכילה הכפייתית יכולות להיות השלכות בריאותיות קשות כגון סוכרת, כולסטרול, קוצר נשימה, בעיות הורמונליות שעשויות לפגוע בפריון, קושי בהליכה, עייפות ועוד. לכן, יש צורך לשלוט (גם אם באופן חיצוני בשלב הראשון) באכילת היתר, ולדאוג למטופל לתפריט מאוזן ובריא, ולספק לו אמצעים לשלוט בדחף לאכול. לעיתים שימוש בתרופות נוגדות דיכאון או חרדה עשוי לעזור להורדת האובססיביות שבאכילה.
בנוסף, הטיפול צריך להיות מלווה בתמיכה פסיכותרפויטית, שמטרתה להוות משענת למטופל, מקום בו יוכל לזהות את המצוקה הנפשית שהביאה מלכתחילה לפנייה לנחמה שבאוכל. לאחר מכן, יש למצוא דרכי התמודדות יעילות יותר לאותן מצוקות, שאינן פוגעות בבריאותו ובתפקודו של החולה.
